במאה העשרים ההורים לילדים עם אוטיזם נשפטו בצורה קשה מאוד ולא הוגנת, אפילו הואשמו על ידי כמה מומחים שטענו כי המחלה נגרמה בגלל היחס הקור שהיה להם עם ילדיהם. בין חלק מהטיפולים שבוצעו אז היה הפסיכותרפיה שאליה היו נתונים הילדים וההורים.
היו אפילו שטענו כי אוטיזם של ילדים קשור קשר הדוק לנטייה החברתית או האינטלקטואלית האפשרית שהציגה ההורים.
מי שידע הכי טוב שהמסקנות הללו לא היו נכונות, היו ההורים עצמם, חלק מהמומחים והרופאים היו ילדים אוטיסטים וכשחיו בבשרים שלהם החוויה החלו ללמוד את המחלה, כבר בשנת 1964 פירסם הפסיכולוג ברנרד רימלנד עדויות המראות כי אוטיזם היה מחלה נוירולוגית. החקירות שבוצעו במהלך השנים האחרונות ביחס לאוטיזם קודמו בעיקר על ידי ההורים, אלמלא הלחץ שהפעילו, בימינו עדיין היה מעט ידע על המחלה המדוברת.
מעורבותם של קרובי משפחתם של ילדים אוטיסטים במחקרים אפשרה דחיפה רבה למחקרים ולמחקרים הקשורים למחלה, אך היבט אחד אשר משך את תשומת ליבנו במידה ניכרת וכפי שפורסם בפרסום אל מונדו, הוא הפניה המצביעה על כך שההורים מנסים טיפולים שפותחו על ידי עצמם, ללא אישור של מומחים.
עובדה זו מאתגרת את הקהילה הרפואית, לדעתנו, בעבר אמצעי זה יכול היה להיות ראוי לשבח יותר נוכח בריאות פאסיבית ובורות של אוטיזם, אך כיום הדברים השתנו ויש צורך להתייחד בקרב הסובלים מ חווית אוטיזם בילדיהם ובקהילה הרפואית והמדעית.
מציאת טיפולים ופתרונות היא אחת החובות שיש לחוקרים, וההורים צריכים לעודד ולתמוך במי שלומד פתרונות אלה, לא לסמוך על מה שמומלץ או להגיב על ידי מי שאינו מכיר את המחלה, או מרפאים, או מרפאים, או שאומר "ניסיתי את זה וזה עבד לי".
נכון לעכשיו אין תרופה לאוטיזם, אך חלה התקדמות בטיפולים, תשומת לב מוקדמת כמו גם אבחון מוקדם הם היבטים שישפרו את מצבו של הילד עם האוטיזם.
אנו ממליצים לגשת לקישור של מכון לחקר האוטיזם, ארגון שמאז 1967 מוטל עליו משימה עיקרית, לקדם מחקר על אוטיזם ולהפיץ את התוצאות המתקבלות ממחקר שנערך על גילוי מוקדם, טיפולים וכו '.
