כמעט להגיע לשיא של האישה שבגיל 67 הפכה לאמא, ותואמת אישה רומנית, אנו יודעים על מקרה חדש.
הפעם זה קרה באוסטריה, שם אישה שעברה הפריה במבחנה ילדה בגיל 66, חמש שנים אחרי שילדה באותו הליך.
שוב, המקרה של האם האוסטרית החוזרת על עצמה בגילה השלישי עומד בפני אותו דיון. האם יש לה יותר זכות להיות אם מהתינוק שלה להביא אם במהלך חייה?
האם צריכה להיות מגבלת גיל לטיפולי פוריות? איפה הגבול?
נקודת המבט של האישה שמפעילה את זכותה להביא לתינוק נראית בדרך כלל, אשר, אני רוצה להניח, תטופל, תאהב ותקבל חיבה שהיא כל מה שילד זקוק לה ויותר ממה שאמהות צעירות רבות מציעות, זה נכון .
אבל לכמה זמן? האם זה מספיק אפילו לזמן קצר? כאשר ילדיהן של נשים אלה מלאו 15 ונמצאות בגיל ההתבגרות המלא, כאשר הן צריכות הורים להדריך וללוות אותן, אמהותיהן יהיו בנות למעלה מ -80.
זה מאוד אוטופי, אבל כמו שאדם יכול להיות בגיל 80, האם הוא זקן מספיק כדי לחנך בן בגיל העשרה? מנקודת מבטם של ילדים, האם חשבת על זכותך להביא אם?
כי לכל היותר לילדים האלה תהיה אם עד גיל 25, לכל היותר בן 30, ושאר חייהם מה? ואם נמשיך במובן הזה, הוא גם מונע מנכדיו לעתיד להוליד סבתא.
אני רואה את המגבלה הגיונית בין 50-55 שנים שבאופן כללי מציעים לפנות לגינקולוגים לביצוע טיפולי פוריות. דבר אחד להיות אם בגיל מתקדם ודבר אחר להיות אם בקשישים.
אני פשוט מאמין שלחיים ולגוף האדם יש מחזור ושיש עידן להיות אמא ואחר להיות סבתא. מה אתה חושב?
