כשמדינות העולם השלישי מזכירות אותנו מדי פעם, עולות לראשן המדינות השונות המרכיבות את יבשת אפריקה, כשאנחנו מדברים על תזונה בילדים, חלק מהמדינות המוזכרות בדרך כלל הפופולריות ביותר הן אתיופיה או סומליה. עם זאת, המציאות היא כזאת מדינת המלך מבחינת דרגות התזונה בילדים היא הודו.
כפי שמספר לנו משרד הבריאות של הודו בדו"ח שנתמך על ידי יוניסף (קרן הילדים של האו"ם), במדינה יש שיעור גבוה יותר של תזונה בילדים מאשר זו שהציגה היבשת האפריקאית, למרות העובדה כי בהודו יש תשתיות טובות יותר ויכולת כלכלית גדולה יותר, "אסור לשכוח את זה למחקר גרעיני או לבנות את גבולותיהם אם יש אמצעים". עד 46% מהילדים באותה מדינה שגילם פחות משלוש שנים סובלים מתת תזונה, עובדה זו מפתיעה ומציעה את המאמץ המועט שעושה ממשלת הודו כדי להקל על המצב. באפריקה שמדרום לסהרה, עם משאבים ומשאבים נמוכים יותר, יש להם 35% מהילדים בעלי תזונה, ואם אנו מזכירים את אתיופיה, מצבם הוא בערך 40% מתת תזונה בילדים ויש לקחת בחשבון שמדובר במדינה שיש לה משאבים ודלות מועטים. קיצוני
שורש הבעיה נעוץ באיכות המזון ובתדירות שבה אוכלים ילדים הודים, ולא מדובר רק במילוי בטנם כך שהם לא יחושו רעבים, אולי על הרשויות ההודיות לערוך מסעות חינוך תזונתיים כדי להפחית ככל האפשר מצב זה. למעשה, ידע בריאותי תזונתי וידע תזונתי גורמים לשיעור תמותת תינוקות גבוה יותר.
יש לומר גם כי המאמץ העצום שפיתחו חלק מהארגונים הלא ממשלתיים הביא לכך ששיעור זה של תת תזונה ותמותת תינוקות אינו מרחיק לכת.
