למרות שאנחנו כבר יודעים שענישה אינה אחת האפשרויות הטובות ביותר, ישנם מקרים שזה הדבר היחיד שנכנס לתוקף. אבל אתה צריך לדעת להבדיל, שכן תלוי בילד עונש יכול לתסכל אותך יותר. לדוגמא, ילד לא היפראקטיבי שאין לו דרך להיות עדיין לא צריך להיענש, שכן באמצעות התנהגותו הרעה הוא מנסה להשיג תשומת לב.
סוג זה של ילדים, נוכח העונש, הופך להיות הרבה יותר מתוסכל. במקרה שילד קצת ברווז ולעיתים קרובות הדברים נושרים ושוברים אותם בלי כוונה או כשהם יוצאים לשחק הם מתלכלכים במידה ניכרת, עונש מגדיל את ההערכה העצמית הנמוכה שלהם. לכן קשה לתת עונש ועוד לדעת את המידה ההוגנת שלו.
לעולם אין להטיל עונש בקלילות, אך אם יש לקחת אותם בחשבון כשיש סיבות והם הפיתרון היחיד וגם אם זה לא נותן לנו שום חסד עלינו לעמוד בהם אלא אם כן זה מראה כי התנהגותם השתנתה. עונש עדיף תמיד על סטירה או שוט. עונשים גופניים אינם יעילים או מומלצים, שכן מה שהם גורמים הם רגשות שליליים ותגובה רעה מצד הילד. ענישה בדרך נכונה היא משימה מפרכת, זה לא קל, אך עלינו לזכור שהילד צריך להבין מדוע נענש, עלינו להשתמש בשפה ברורה ותמציתית כדי שהילד יבין מה הבעיה. עלינו לנסות להיות עקביים ולהטיל תמיד את אותו העונש בכל פעם שהוא מבצע את אותה הבעיה ולא להתעלם מאותו מעשה בהזדמנות אחרת, מכיוון שהוא יפסיק להאמין להסברים שנתנו לו בעבר ואולי גם בנו.
הפגנת תקיפות תתן תמיד יותר אפשרויות לכך שעונש יהיה אפקטיבי, אך אל לנו להיות אגרסיביים או סמכותיים מאוד. נימה מתאימה ופנים רציניים יגרמו לילד לחשוב ועלינו תמיד להסתייג מהתנהגות אך לעולם לא לילד, זו טעות שחלק מההורים סובלים לעיתים.
ביחס לאיומים, משהו תכוף, במציאות הם לא מועילים ויותר מכך אם הם לא מתגשמים, לכן איום צריך להיות אזהרה מפני מה שיקרה במקרה של לא לשנות את ההתנהגות שלך ואם אתה לא משנה את זה, עשה את איום אפקטיבי אך תמיד עם עקביות.
אף אחד לא רוצה להעניש את ילדך, תמיד עדיף לנסות לדבר ולגרום לו להבין מה עליו לעשות או לא צריך לעשות ולהיות מודע לכך שהעונש לא ייטל אם הוא לא יפעל בצורה לא ראויה.
