הוא הנערים מעוניינים להתלבש אני מוצא את זה מעולם אחר. לבנותיי יש סל ענק מלא בבגדים ישנים, נעליים לא מנוצלות ושלל אביזרים כמו תיקים, צעיפים, פאות סלע, שרשראות, צמידים.
הקסם הזה לתלבושות מופיע לקראת שנתיים והוא אחד המשחקים הסמליים הרבים, המכונים גם חיקוי או בדיה, שמתרחשים במהלך חמש השנים שלאחר מכן. המראה של המשחק הסמלי עולה בקנה אחד עם המראה של השפה, וזה מה שמאפשר לילד "לבטא ולייצג דברים ואנשים, רצונות ופעולות שבוצעו או שעדיין יש לבצע”(מרטינז סרנדונה). אנו חייבים את פרטי המשחק הסמלי לפיאז'ה, שצפתה כי בתה הקטנה לקחה פיסת בד דומה מאוד לזו שכיסה את הכרית שלה והעמידה פנים שהיא ישנה, והכל מלווה בחיוך.
כשחזרתי לנושא התלבושות, לאחר קצת מחשבה, מצאתי אלטרנטיבה נחמדה לתלבושות שנמכרות בחנויות מתמחות (בדרך כלל הן עולות הרבה כסף ומשמשות להזדמנות יחידה וקצרה) ללא סיבוכים של הכנה ו תפירה או זעזועים תקציביים: צור אותם בעצמנו. עם שקיות נייר, שאריות בד, קלפים צבועים בצבעי מים וטמפרה, מעט דבק ושאר אלמנטים במחיר שווה לכל נפש, ניתן להעלות על הדעת אוסף רחב של דגמים מקוריים שילדינו יוכלו ליהנות. אמהות יכולות להעניק לנו את העונג ליצור פיות, ליצנים, פרפרים, חיילים, חתולים, בוקרים בשבילם. יתרון חשוב נוסף של התלבושות המיוצרות בבית הוא הזמן המוגבל הנדרש להכנתם המשעשעת ובנוסף לפשטות הלבוש הללו, אפילו ילדים יכולים לשתף פעולה בהכנתם.
תעיר את הדמיון, אמא!
