לאחרונה שיתפתי אתכם באחד הרגעים היפים בחיי, חוויית הלידה התאומה שלי. ניתוח קיסרי אנושי ומוערך. המטרה שהייתה לי עם המאמר ההוא הייתה שלבסוף הייתה חוויה חיובית ברשת לכל הנשים ההרות שמחפשות שביב של תקווה סביב ניתוחים קיסריים. לראות שיש מקרים כמו שלי, עם סוף טוב.
העניין הוא שהיום ההוא נתן הרבה יותר והיום אני רוצה לספר לכם את השעות הראשונות שלי כאמא לתאומים. הפחדים הראשונים שלי, הרגשות הראשונים שלי ותחושה זו של לראות את שלושת ילדי יחד ולחשוב, "כמה כל זה שווה".
פחד ראשון
לאחר הלידה הלכתי לחדר למשך שעתיים עם בעלי ושני הניסים החדשים שלי כדי להכיר ולהתחיל להניק. ובכן, זה ממש לא היה נחוץ עם נועה כי לא שחררתי את החזה שלי.
מאז הלידה הנאונטולוגית לא נפרדה מאיתנו מכיוון שאונאי המשיך להיאנח ולהתבכיין ולא התעקש על חזה. "אני לא אוהב את זה," הוא אמר לי. "אנחנו הולכים לתת לזה קצת זמן ואם לא, זה יצטרך ללכת לחממה. אני חושב שעם החום של אמא זה יכול לחזור. היה עוד אחד מהפחדים שלי, שהייתי צריך להיפרד מאחד מהם. כל האחיות אמרו לי שמזל גדול שמצאתי איתה שהיא מגנה על עור לעור הרבה, שכל רופא אחר כבר היה לוקח את זה ממני.
באותו הרגע כל הפחדים שהיו לי במהלך ההריון עברו לי בראש. ידעתי שבני הבכור אוהב אותו בטירוף אבל תהיתי אם אצליח לאהוב את התאומים שלי באותה הכוח והוא אמר לי, טוב, תמיד רציתי להביא ילדה, אני בטוח מרגישה אהבה ללא תנאי אבל מה עם אנאי? היה הקישור שגרם לי לחוש חולשה אדירה בשבילו מאז.
הוא היה תקוע לחזה שלי ואחותו במשך שעתיים בזמן שלקחו אותי לחדר לחיות עוד רגע חשוב, הייתי צריך להכיר להם את אחיו הגדול. כל המשפחה כיבדה את החלטתנו להשאיר את חמשתנו לבד לרגע כדי שאיזן יוכל לפגוש תחילה את אחיו הקטנים. היה מקסים לראות איך הוא התאהב בהם ברגע זה. כשהמשכתי להסתכל מופתע. למעשה כיום זה לא מפסיק לטפל בהם ולא היה שום רמז לקנאה.
כשנגמר הרגע היקר שלנו, הנאונטולוג חזר ואכן, "העור עם העור עבד. אין כמו להיות עם אמא." אונאי כבר לא התלונן, היא נכנסה לחום והחלה לאכול להיפטר מהחממה.
שוברים מיתוסים נוספים
מיתוס נוסף ששברתי היה זה של להיות מחובר למיטה, באותו יום העמידו אותי על הרגליים ויכולתי להחליף חיתולים לקטנטנים שלי. כמובן ... מה שאיש לא אמר לי זה שבמהלך ניתוח קיסרי אתה צריך להיות כמה ימים בדיאטה רכה, עם הרצון שהיה לי בשר חזיר!
למען האמת, לקום מהמיטה כל כך מהר היה להימנע מנקב אותי הפרין משהו שאני באמת מעריך כי לא נראיתי כשירה מדי כדי לדקור את עצמי.
עליית חלב
הם גם אומרים שעם חתך C לוקח לחלב זמן רב לעלות. ובכן, עם הילד הראשון שלי לקח לי שבוע לאכול חלב, למעשה הייתי נואשת והתינוק שלי היה רעב. חשבתי שאין לי חלב ושחלום ההנקה שלי דוהה. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות, הצלחתי להקים אותו במשך 18 חודשים.
עם התאומים שלי, החלב עלה למחרת וזה היה כזה כמות שהייתי צריך לבקש משאבת חזה ידנית ולחלץ את עצמי שם מעט כדי להקל על הכאב שחשתי. כיום יש להם תשעה חודשים והם עדיין נהנים מהנקה.
התאוששות
אני לא אשקר, זה כאב מאוד. אני זוכר שאונאי התקשתה לחבר את החזה שלה והמיקום שהיא עשתה הכי טוב היה לצדה. להכניס את עצמי למצב הזה במיטה היה נורא. הרגשתי כאב מחורר, כמעט דומה לזה שהייתי צריך לקום מהמיטה. נכון שלקח לי זמן להתאושש כמעט כמו בלידה הראשונה שלי, שהייתה נרתיקית, וכאן הייתי צריך לטפל בשלושה ילדים.
אולי הדבר הקשה ביותר היה למצוא דרך להניק בלי להסתמך על הפצע אבל הכנתי כרית הנקה מושלמת כדי להאכיל אותם בבת אחת ולפטר את הצלקת שלי מכל מכה.
לשיתוף הסיפור שלי עם כולכם יש סיבה אחת: לקחת את הפחד שלכם מניתוחים קיסריים. ראו מעבר לסיפורים ומיתוסים שליליים והכירו את שני צידי המטבע. בידיעה שניתן ללדת הומניסטית ושאט לאט אני מקווה שכל הנשים יוכלו לקבל אחת כזו כמו זו שהייתה לי בה כל הנקודות של תכנית הלידה שלי עקבו אחר המכתב.
לידה היא חוויה קסומה אך מציאת בית חולים ואנשי מקצוע המכבדים אותך כאם וכאדם הופכים את החוויה למשתלמת עוד יותר. היום, כשאני הולכת לרופא שלי לבדיקות יומיות, אני עדיין מודה לה שהפכה את הרגע הזה למשהו קסום.
