לפני חמש שנים בתאריכים אלה הפסדתי בפעם השלישית הריון בשבוע השמיני להיריון, ולפני ארבע שנים בתאריכים אלה ילדתי את בתי השנייה: תינוק הקשת היפה שלי.
בין שני האירועים א הריון מלא פחדים, חוסר וודאות ותרמיל רגשי כבד הוא לא נתן לי ליהנות או להתחבר לתינוק שלי. וזה שחיים הריון לאחר שסבלו מאובדן הריון יכול להיות ממש מפחיד.
תיק גב מלא פחדים
מפחיד. זו המילה שהגדירה הכי טוב את ההיריון של בתי השנייה. בשנה האחרונה לפני שנכנסתי להריון סבלתי משלושה אובדן הריון, בין שבועות שמונה לעשר הריון. הפלה אחת אחרי השנייה, חייתי בהתחלה עם התפטרות ואז עם הרבה כעס וחוסר אונים. למה אני? הוא חזר עליי שוב ושוב.
זמן קצר לאחר שידעתי שלסיבה למה שקורה לי יש שם: פקקת. א הפרעת קרישת דם אשר במקרה שלי השפיע על היווצרות השלייה והביא לאובדן הריון.
עם האבחנה ביד הרגשתי תערובת של שחרור ופחד. שחרור, מכיוון שהוא יכול סוף סוף לתת שם למתרחש ולמצוא פיתרון להריון חדש. אבל גם מפחיד, כי זה היה משהו לא מוכר לי לחלוטין, מה שמעולם לא שמעתי עליו וזה הכריח אותי לתרופות מדי יום בכדי לגרום להריון להסתיים.
כשראיתי שוב את החיובי במבחן ההיריון, רחוק מלהיות מאושר, התחלתי לרעוד. זה היה החיובי החמישי שלי; הראשון היה זה של בני הבכור, ושלושת הבאים היו אלה של שלושת התינוקות שלי שעזבו מוקדם ... מה יהיה התינוק החדש הזה?תהיתי כל בוקר.
"עכשיו אתה נשלט ותרופות"בעלי אמר לי בניסיונו להרגיע את החרדה שלי. אבל למרות הכל לא הייתי מסוגל ליהנות מההריון שלי כמו שרוב האימהות עושות. כל אי נוחות, כל ניקוב או אי נוחות כלשהי גרמו לי להחמיר.
ולמרות שלא רציתי להתלהב מהרעיון להיות אמא שוב, זה שבר את נשמתי לחשוב לאבד אותו שוב.התקשיתי לדבר על בתי לעתיד, תחשוב על שם עבורה, דמיין כיצד היו נראים חיינו כשנולדה או אפילו תצלם אותי ככל שהטיול הקטן שלי יגדל. ואם כל זה לא הספיק, הרגשתי גם אשמה על כך שהרגשתי ככה והתעלמתי שיש בתוכי תינוק שנאבק יום אחר יום לפרוץ את החיים.
ואז ... התאהבתי!
אחד הפחדים הגדולים שלי היה תאמין שכשנולדתי לא הייתי אוהב אותה באותה דרך שאהבתי את בני. הם אומרים שלרוב מדובר בפחד נפוץ מאוד בבתי החולים ליולדות שני, אבל במקרה שלי זה גם הצטרף לעובדה ש לא הצלחתי להתחבר לתינוק שלי בשום זמן במהלך ההיריון.
הלכתי לשיעורי הכנה ללידה ויוגה לנשים בהריון בניסיון להתחבר לבת שלי ולהרגיש שאני שם. מכיוון שמעבר לבעיטות שלו ותנועותיו, הוא הרגיש את זה כ"משהו זר "עבורי. הוא היה כל כך מפחד וסתום נפשית שהוא לא הצליח ליהנות מזה כפי שמגיע לו.
אבל האמת היא שהילדה שלי התבגרה. שבוע אחר שבוע וחודש אחר חודש, עד ליום הגעתכם.
לידתו עברה בניתוח קיסרי. אחת ניתוח קיסרי כה אנושי ומכובד זה לא קשור לחוויה הראשונה שלי. האהבה, הרגישות והחום שהצוות הרפואי העביר לי מילאו אותי כל כך עד לרגע הרגשתי שלבי יתפוצץ מרגש.
בעשרים הדקות בהן נמשכה ההתערבות, חוויתי פתאום את כל הרגשות היפים והחיוביים שהייתי צריך לחוות במהלך תשעת החודשים האחרונים.וכשהילדה שלי נולדה לא יכולתי לשלוט בבכי. נעלמו הספקות אם אצליח לאהוב אותה או על מה שהוא ירגיש כשראה אותה בפעם הראשונה. כשעברתי את מבטו הכחול הייתה לי הרגשה מישהו הדליק מתג זה נשאר כל הזמן. הבורר של LOVE, באותיות גדולות.
היומיים אחרי הגעתו לא יכולתי להפסיק לבכות מרגש. הרגשתי כל כך שמחה וכל כך מלאת אהבה שהוא לא הצליח להעביר את זה במילים. זה היה כאילו התפוצץ הר געש של רגשות שנשאר חזק במשך חודשים.
ואז הבנתי את המונח קשת בענן. הילדה שלי החזרתי את האור ואת החיוך והוא לימד אותי את קשת הצבעים הרחבה שמסתתרת מאחורי הסערה.
- אצל תינוקות והפלות ספונטניות יותר, מוות לפני לידה וילודים, הפלה טבעית, "אני כאן": שיר בהומאז 'לתינוקות הקשת, סיפור הניתוח הקיסרי הראשון שלי. ניתוח קיסרי לא הומניסטי
