בשבוע שעבר אישר קונגרס הנבחרים הצעה המבקשת מהממשלה לערוך את השינויים הדרושים כך שהקוד האזרחי יעלה על דעתו אפוטרופסות ומשמורת משותפת על ילדים כצורה מועדפת.
כאשר הורים מחליטים להפסיק לחיות תחת אותה קורת גג, משמורת על ילדים היא אחד הנושאים הקוצניים והמדממים ביותר שיש לפתור. רוב הזמן זה הוענק ליולדת, אך בחברה הנלחמת למען שוויון, ההתפתחות ההגיונית היא שבמקרה של גירושין, משמורת משותפת על ידי שני ההורים. עם זאת, נראה כי גם כאן אין הסכמה להיות משותף כברירת מחדל.
בעד שוויון
עם הצעד הזה שאתה מחפש חקיקה ברמה המדינה להימנע מאי-שוויון בין קהילות אוטונומיות המחילות משמורת משותפת כברירת מחדל לבין אלה שלא.
עד כה משמורת משותפת ניתנת רק כאשר יש הסכם בין ההורים, או אם אחד מהם ביקש זאת "באופן חריג", אך מה שנועד הוא להפסיק להיות חריג, ומעלה עקרון של שוויון הורי.
פונה ל"אחריות משותפת "ולהורים יודע להסכים כשאתם מקבלים את ההחלטה הטובה ביותר עבור ילדיכם. כי כאשר בני הזוג נפרדים הם חייבים להישאר הורים והעדיפות חייבת להישאר לרווחת הילדים.
הורים לא רוצים להיות "מבקרים"
הורים מעורבים יותר ויותר בגידול ילדים, וכשהם מתגרשים הם לא רוצים להיפרד מהם ולהיות "מבקרים" בילדיהם; הם רוצים לחיות ולשתף אותם בכל יום.
התביעה תקפה והוגנת לחלוטין. לילדים צריכה להיות הזכות ליהנות משני הוריהם, ומצדם, להורים מוטלת החובה לחלוק את החובות והאחריות על חינוך ילדיהם.
המודליות החדשה של העדיף משמורת משותפת זה יעניק פרקי זמן שווה ערך לאב ולאם כדי להימנע מכך שהקשר עם ילדיהם לא נפגע בגלל היעדר קשר יומיומי עם מישהו מהם.
שם הורים שנפגעו מאוד מהצורה שהעניקה משמורת לאם צמצום השעות שחלקו עם ילדיהם ונפרדו מהם באופן שרירותי.
מצד SOS Dad, עמותה המגנה על משמורת משותפת בהעדר הסכם בין הורים, הם גורסים:
"ילד שמרגיש אהוב על ידי שני ההורים / המשפחות, ותופס קשרים רגשיים כמשהו יציב ומוצק, בכוח מרגיש הרבה יותר ביטחון ויציב רגשית מילד אחר שמונע ממנו ליצור קשר עם אחד הוריהם / משפחותיהם, וכי הם תופסים כי הקשר הרגשי שלהם עם האחרונים תלוי אך ורק בגחמתם של ההורה המשמורן שלהם. "
יותר ויותר הורים מבקשים משמורת משותפת
רבים חושבים שכן אשליה וחוסר מציאות כי הורים יכולים להפעיל משמורת משותפת באופן שווה עם האם, כי צורה זו אינה תואמת את המציאות החברתית המתקיימת בחינוך בו האם משמשת כמטפלת העיקרית.
זהו רעיון שהשתנה בשנים האחרונות, בין השאר בגלל העובדה שנשים נוכחות יותר ויותר במקום העבודה ויותר ויותר הורים מסתבכים בגידול ילדים באותה רמה כמו אמא יכולה לעשות.
לפני שלא ניתן היה להעלות על הדעת שגבר יבקש משמורת על הילדים כאשר יתגרשו, אך בשנים האחרונות בכל פעם שהם מעודדים יותר לבקש זאת. משמורת משותפת מוענקת כיום באחת מכל ארבע הפסקות. אם בשנת 2007 הוא ניתן רק ב 9.7 אחוז מהמקרים, בשנת 2015 הוא עלה ב 15 נקודות אחוז.
האם המשמורת המשותפת אינה מציאותית?
בטור ה- eldiario.es שלו מבהיר ברביאפוטה:
הבעיה היא שאנחנו לא חיים במדינה פמיניסטית, למעשה, אנחנו רחוקים מאוד מהאופק הזה. המציאות היא שטיפולם של יצורים ממשיך ליפול על נשים, והיסטורית הם, ההורים, היו הראשונים להתעלם מאחריות זו. עד כדי כך שאם המשמורת תמיד נפלה על האימהות, זה לא כל כך מכיוון שהם ניצחו בכל המשפטים שבהם שני ההורים נלחמו עד מוות כדי להיות כמה שיותר זמן עם הילדים, אלא בגלל שהגבר פשוט לא ביקש להישאר איתם
גם דוברת ה- PSOE, דולורס גלובארט, ציינה כי לתנועה יש "רגלי בוץ" מכיוון שהיא מבוססת על "אפשרות מומלצת בעולם לא מציאותי של אחריות משותפת במהלך הדו-קיום שאינו קיים."
"פגיעה בילדים"
פלטפורמת 7N שהוקמה על ידי נשים וקבוצות פמיניסטיות, הביעה בהצהרה שהיא בעד משמורת משותפת בתנאי שזה היה אמצעי שעליו הסכימו ההורים, אבל לא כשיש שום הסכמה בין ההורים.
הם שוקלים הטלת משמורת משותפת "זה מזיק לילדים ומייצגת צורה אחרת של אלימות כלפי נשים. "
"מגיני המשמורת והמשמורת המשותפת שהוטלו מבססים את הגנתם על השוויון האמיתי בין ההורים, בזמן הפירוק, ושוכחים מי, עד אותו רגע, הביא לגידול הילדים, לחופשת העבודה, הפחתות בשעות העבודה ... "
וזה גם נוגע לנושא רגיש מאוד: מקרים בהם קיימת אלימות מגדרית:
בנוסף למה שקורה במקרים של אלימות מבוססת מגדר?, למרות שהחוק 1/2004 אוסר במפורש על יישום משטר זה במקרים אלה, איננו יכולים לשכוח שכדי להוכיח התעללות, נדרש גזר דין ועונשים אינם בהישג יד מכל אישה הסובלת מאלימות, הסיבה לכך היא שיותר מ- 60% מהמקרים אינם מדווחים, 30% אינם רוצים לאשר זאת או לקבל את זכותם שלא להעיד, או את הקושי במבחן, כמו למשל מקרים של אלימות פסיכולוגית. כל חסינות זו תיכנס במלואה במקרים בהם ניתן היה להטיל משמורת ומשמורת, בהיותם הילדים הפגועים ביותר.
ראשית טובת הילדים
כאשר ההורים מתגרשים ואינם יכולים לפתור את ההבדלים שלהם בדרך תרבותית, היחידים שנפגעו בסופו של דבר הם הילדים, שבנוסף לחוש עצוב ופגיע לאחר ששברו את המגן המשפחתי במקום בו חשו מוגנים, סובלים במקרים רבים מההשלכות של האיוולת של ההורים.
כל מקרה הוא שונה ואף אחד לא מכיר את הילדים טוב יותר מהוריהם שלהם. למענך, חשוב דע כיצד להניח בצד את ההבדלים ולקבל את ההחלטות שהכי מיטיבות לך. מה אתה חושב על האפשרות המועדפת של משמורת משותפת במקרה של גירושין?
