בלוגרים של אבות, קרלוס מבקר אותנו מהבלוג סיפורי אבא

אנו ממשיכים עם ראיונות עם אבות הבלוגרים המקסיקנים הוא המיוחד הזה לרגל הבא יום האב במקסיקו ביום זה הוא מבקר אותנו קרלוס וולנשטיין, מבלוג סיפורי אבא.

קרלוס הוא אב לראשונה לתאומים ובבלוג שלו הוא מספר לנו עם חוש הומור נהדר את ההרפתקאות המצחיקות שהוא חי באבהותו.

ספר לנו קצת על עצמך ועל משפחתך

שמי קרלוס וולנשטיין ואני עובד בפרסום כמפיק. פשוט מלאו לי 36 החודש ואני נשוי. יש לי שני ילדים, תאומים, ילדה וילד, והם כמעט בני 21 חודשים (הם כבר בני שנתיים!).

מה הניע אותך לכתוב בלוג?

התחלתי לכתוב את הבלוג שלי כדי לשתף את החוויה שלי כאבא עם עוד הורים, ולספר את סיפורי ההישרדות שלי עם תאומים. אני כותב גם לעצמי, לאשתי ולילדיי, כך שיום אחד נוכל לחזור לתפקידים מסוימים ולחיות מחדש את אותם רגעים מדהימים שאני לא רוצה להבחין בהם. כיומן אישי לזכור את הטוב שבחיים.

איך הייתה אבהות עבורך?

אבהות הייתה שינוי עצום עבורי, הדבר הכי טוב שקרה לי ומה העמיד אותי במבחן. מיום אחד למשנהו חייכם משתנים, עליכם להתבגר בצורה מסוימת ולקחת אחריות בין אם תרצו או לא. יש לך כבר תינוק (במקרה שלי שני) שתחת טיפולך ואז אתה צריך להתחשק ללמוד ולהנות מכל יום איתם.

אתה מקריב עבורם הרבה מחייך, אבל כל רגע שאתה מפסיק לעשות משהו למען עצמך ואתה עושה את זה בשבילם זה שווה את זה וזה האושר הגדול ביותר שמשהו יכול להעניק לך.

מה היה האתגר הגדול ביותר שלך כאבא? האם יש משהו שחשבת שיהיה קל והתברר שזה לא?

כשאתה אב לתאומים שנינו אמהות ואבות בעת ובעונה אחת (בלי לתת חזה ברור). הלילות חסרי השינה וחסרי השינה בכדי לתת בקבוקים ולעזור לאשתי היו קשים אך לא בלתי אפשריים. אתה הופך לזומבי פרודוקטיבי למחצה.

אבל אני חושב שהאתגר הגדול ביותר היה וממשיך להיות סבלניים יותר ולהבין שהילדים שלי הם שני אנשים חדשים בעולם הזה ושהם לומדים דברים רבים מדי יום. היו סבלניים עם הכף שנזרקה לרצפה בפעם ה -32, בהתפרצויות זעם או מכיוון שהם מצחצחים שיניים. הכל חדש להם ועליכם ללמד אותם בסבלנות ובחיבה את כל הערכים שאנו רוצים להנחיל בהם כך שהם יגדלו להיות אנשים טובים עם עצמם ואחרים.

מה אתה הכי נהנה או אוהב בלהיות אבא?

ברור שאני אוהב שאומרים לי "אבא", כי הם רוצים ממני משהו או שהם פשוט אומרים את זה באומרו, באוויר, בעריסה שלהם לפני השינה. אני אוהבת שהם יושבים על הרגליים לקרוא אותם עד שהם נרדמים, אני אוהבת שהם רצים לעברי ויתנו לי חיבוק, שכשאני מגיעה מהעבודה הם מחייכים וצועקים אבא. שהם לוקחים את האצבע שלי ולוקחים אותי לשחק, שהם יתנו לי נשיקות או פרנטאזואים שרוצים שיינתנו לי נשיקות גרועות.

איזו עצה היית נותן להורים אחרים?

ראשית, הפעם עם ילדינו מתקדמת מאוד ויש לנו את זה. אני מרגיש שזה היה אתמול כשהם נולדו והתאומים שלי כמעט בני שנתיים. כל יום הם גדלים והם אנשים שונים, יום אחד הם עשויים לאהוב את ההתרפקות בשינה ויום אחר שהם כבר לא רוצים. אז עם הרבה דברים, זו הסיבה שאנחנו צריכים לקחת כל רגע עם הילדים שלנו ולנשום עמוק ולהקליט את זה בזיכרון ובלב שלנו.

טיפ נוסף הוא שכל הדברים או האתגרים הקשים הם גם שלבים וכולם קורים, אתה צריך להיות סבלני. הלא ישן, בסופו של דבר עובר. גם הקופוסים הנפיצים חולפים, גם שלב הזעם, אף כי לא נראה את סופה.

לכל דבר יש התחלה וסוף וברגע שתבין זאת, בנך ישן לאורך הלילה, הרפלוקס שלו יהיה נחלת העבר והאוכל על הרצפה, זה לוקח קצת יותר זמן.

אנו מודים קרלוס על כך שהקדיש מעט מזמנו לספר לנו על חווייתו באבהות ועל ההרפתקאות שהוא כותב בבלוג שלו סיפורים של אבא. מצפים לראיון נוסף מחר עם אבא מקסיקני אחר.