האופן בו והיכן ישנו התינוקות שלנו בלידה היא אחת ההחלטות הראשונות שאנו מקבלים כשאנחנו הופכים לאמהות ואבות. הקולצ'ו עדיין קצת שנוי במחלוקת מכיוון שהדעות סביבו נוטות להיות הפוכות מאוד.
אני עצמי, לפני שהייתי אמא, תמיד אמרתי שלעולם לא ארשה לילדי לישון איתנו. היום, כשבתי עומדת להפוך לשלוש, אני לגמרי פרו קולצ'ו. אני אומר לך איך עברתי מדרך מחשבה אחת לשנייה.
החודשים הראשונים: הבסינת
אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שבאמת חשבתי איפה התינוק שלי ישן בלידה. הייתי בהריון, אולי באמצע ההיריון, כשחשבתי: "אנחנו צריכים לקנות עריסה!", וחשבתי כך, בין מודאגים ונרגשים כי העריסה היא בדרך כלל אחד הדברים היקרים ביותר לבוא התינוק.
אבל מכיוון שהעריסה לא ראתה שהיא באמת הכרחית בהתחלה, השתמשנו בבאסינט שבן דודה נתן לנו והבת שלי בילתה שם את החודשים הראשונים שלה. הם היו לילות עזים ללא שינה, מנסים להניק שאף פעם לא יכול היה להצליח במאה אחוז, אבל זו היסטוריה בפעם אחרת.
פרסום
בתינוקות ועוד 13 איורים נהדרים על הקולצ'ו שאיתו תרגישו מזוהיםיום אחד, במקום לישון את הבת שלי בבסטינה שלה, הנחתי אותה לצידי במיטה לקחת אחת מהתנומות שלה במהלך היום. כאמא ראשונה מלאה בספקות, היה לי קל יותר להסתובב לראות אותה, במקום לצאת מהמיטה להציץ לבאסטינה ולוודא שאני נושמת (פחד אופייני לאמא המתחילה).
ככל שחלפו השבועות נהוג היה להניח אותה לצידי. אז שנינו נחנו ונהניתי כמה שיותר זמן שנקשר אליה בחופשת הלידה הקצרה שלי. מעולם לא רציתי להפריד אותו.
הגעת העריסה
החודשיים הראשונים חלפו והתנומות לידי היו חלק מהשגרה עד שחזרתי לעבודה. אחרי שלושה חודשים סוף סוף קנינו את העריסה המשמחת כי הבסינת התחילה להיגמר. אבל כמו שקורה בדרך כלל כשאנחנו אמהות: התוכניות שלנו הן כאלה של הילדים שלנו, אחרות.
התברר שבתי לא אהבה את העריסה. בכל פעם ששכבתי אותה בבסינת היא נשארה רגועה בו לאחר שנרדמתי בזרועותיי. הפעמים שהוא התעורר כשהוא לבש אותו נספרו. בעריסה זה היה הפוך לחלוטין.
ישנתי אותה בזרועותיי, הנחתי אותה בעריסה ולא עברו חמש דקות כשהיא התעוררה בבכי. ניסינו הרבה דברים: השאירו בגד שלי כדי להרגיש קרוב אלי, לחמם את העריסה מעט כדי שלא הרגשתי את הטמפרטורה משתנה בזרועותיי לקור המזרן. אפילו קיבלתי להכניס אותה לעריסה בלילה של ייאוש בו לא יכולתי לישון. זה עבד אבל הוא לא יכול היה לעשות את אותו הדבר בכל לילה, והוא גם לא חשב שזה בטוח לעשות זאת.
באותה תקופה גם אני וגם בעלי כבר עבדנו, חוסר השינה הרגיש גרוע מהחודש הראשון. לא נחנו בכלל כי לא יכולנו לישון יותר מחצי שעה. התחלנו להחליף אותה ואז הכנסנו אותה לעריסה, אבל היא תמיד התעוררה. והיה לי מאוד עמוק בראש מה שאמרו לי כל כך הרבה אנשים: אם אתה נותן לו לישון איתך, הוא לעולם לא יעזוב את המיטה שלך.
חיפשתי עזרה באינטרנט. לא ידעתי שהקולצ'ו קיים (אני לא מגזימה כשאני אומרת שלא ידעתי כלום הרבה דברים כשהפכתי לאמא), אז למזלי הרע מצאתי את אותם מקומות שממליצים להשאיר את התינוק בעריסה לתקופות ארוכות וארוכות יותר עד שהוא לומד להירדם לבד. ניסינו וזה היה נורא.
היא גם לא ישנה וגם לא ישנו. וזה שבר לי את הלב לראות אותה בוכה. הוא דמיין כיצד עליה להרגיש, לבד בעריסה העצומה ההיא, שאיש לא יחמם אותה. הם היו לילות מחרידים, אך למרבה המזל הם היו מעטים מאוד, כי עד מהרה הגיע היום כשאמרתי: מספיק!, והחלטתי שמאותו הרגע הבת שלנו תישן אצלנו. מדוע להמשיך לסבול הכל רק בעצת אנשים אחרים? זה מתי למדתי את אחד השיעורים החשובים ביותר על היותך אמא: מה שעובד עבורך אולי לא יעבוד עבור אחרים ולהפך.
אצל תינוקות ועוד קולצ'ו כן, אך בטוח: הימנעו מהסיכון לחנקגילינו את הקולצ'ו
ומאותו הרגע כולנו ישנים באושר ובפעם הראשונה מזה חודשים אנו נחים. בסופו של דבר ידעתי שלמה שאנחנו עושים יש שם: קולצ'ו. עם הגילוי ההוא הצלחתי לקרוא סוף סוף יתרונות רבים על קולוצ'ו, מכיוון שהוא מסייע במניעת מוות פתאומי, כמו גם על חוויות של משפחות אחרות שהתאמנו בו ולבסוף הבנתי שהדעות של רוב האנשים שלא המליצו עליו הם התבססו רק על מיתוסים, כמו הרבה דברים שקשורים לאימהות.
עכשיו, כמעט שלוש שנים אחרי שהפכתי לאמא, אני אמא שמחה שהיא תלמידת בית ספר. רק לפני מספר חודשים שיתפתי בדף הפייסבוק שלי שיחה שניהלתי לאחרונה עם בעלי על העריסה המפורסמת:
כמה שבועות אחרי אותה שיחה כששכבנו ומוכן לישון, שאלתי אותו מה הוא חושב על הכנת החדר השני ללוסיה לישון. הוא הביט בי מתיימר לטרוח, חיבק אותה והתשובה שלו הייתה פשוטה: "אתה לא תיקח את התינוק שלי"צחקתי. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע.
כל משפחה שונה.
כמובן זו רק החוויה האישית שלי ומה שעבד עבורנומכיוון שזה מה שמצאנו הכי נוח כמשפחה. יהיו כאלו שישנים נוח יותר להשתמש בעריסה וזה משהו שכל משפחה מחליטה. אם אינך מתלבט, אתה יכול לקרוא את המאמרים שיש לנו בתינוקות ועוד אודות הקולצ'ו, כך שאם יעודדו אותם להתאמן בכך, הם יעשו זאת על ידי נקיטת אמצעי זהירות מסוימים.
ואם אתה תוהה, מה קרה לעריסה? ובכן, זה נגמר כמו עריסות בסופו של דבר ברוב הבתים שבהם נהוג קולצ'ו: חנות לבגדים ובעלי חיים ממולאים.
מה אתה חושב על קולצ'ו? קרה לך משהו דומה לסיפור שלנו?
בתינוקות ועוד 13 עריסות מעשיות ונוחות לישון עם התינוק שלךתמונות | י.פ.י.
בתינוקות ועוד | פסיכיאטר ילדים ידוע רושם לילדים שההורים שלהם ישנים איתם, מדוע ביפן ילדים ישנים עד 6 שנים עם ההורים והופכים להיות עצמאיים במשך היום, ישנתי עם 3 ילדי במיטה שלנו מכיוון שדאגתי כל כך מערכת היחסים שלי
