לאפשר לתינוק לבכות לא עוזר להם לפתח את ריאותיהם, וגם לא מחזק את אופיו, הרבה פחות זו שיטה טובה עבורם ללמוד לישון. בכי התינוק הוא בקשה לעזרה, וכבני אדם, האינסטינקט שלנו מוביל אותנו לדאוג לאלה הזקוקים לעזרה, איך אנחנו לא יכולים לעשות זאת עם התינוק שלנו?
אף על פי כן, הרעיון שלי חדר לרעיון ששום דבר לא קורה לו לבכות עד שהוא מתעייף ונרדם. כדי להפוך את האמונה הזו, חשוב להפיץ מחקרים מדעיים כמו זה שזה עתה התברר זה מראה מדוע תמיד צריך לדאוג לתינוק הבוכה ולהשלכות של אי-עשייתו.
על פי מחקר שנערך לאחרונה בראשות דארסיה נארוואז, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת נוטרדאם, בארצות הברית, ואשר ייכלל בפרסום המדעי Applied Developmental Science, תינוק שבדרך כלל נטען תוך כדי בכי יכול להיות מבוגר בריא יותר, פחות דיכאוני, ידידותי יותר, אמפטי ואף פרודוקטיבי יותר..
בתינוקות ועוד כשאתה יודע מה קורה לתינוקות ללא השגחה אתה לא נותן להם לבכות שוב
"מה שהורים עושים בחודשים ובשנים הראשונים משפיע על שארית חייהם על צמיחתו של מוחו של התינוק. נשיקות, חיבוקים, ליטופים ושימועים זה מה שהקטנים מצפים. הם גדלים בצורה כזאת. "המחקר נערך עם יותר מ -600 מבוגרים ומצא שאלו שנחבקו כילדים הם כיום אנשים הרבה יותר מסתגלים, עם פחות חרדה ובריאות נפשית טובה יותר.
לחוויות החיים הראשונות יש השפעה על הבגרות. מצבים מציקים, קריאות שלא מטופלות בהן, חוסר מגע לייצר פחד וחוסר ביטחון. כמו כל תינוקת יונק שרחוקה מההגנה על אמו, התינוק חש בסכנת חיים, וכתגובה לאיום זה מוחו של התינוק מגביר את הפרשת הקורטיזול, הורמון הלחץ.
כאשר חקר את המקרים, מחבר המחקר ציין כי "כבר בבגרות אנשים אשר בדרך כלל לא קיבלו טיפול זה נוטים להיות מגיבים יותר ללחץ ומתקשים להירגע."
בתינוקות ועוד היום היום (סוף סוף) יכולתי לדון עם אסטוויל על השיטה שלו לתת לבכי כך שתינוקות ישנו לבד
