אנו יודעים כי השילוב של מכונית וחום הוא מלכודת נוראה עבור תינוקות וילדים. אבל מדהים ככל שזה נראה, מותם של תינוקות וילדים שנשכחו בתוך מכונית ממשיך להיות חדשות. נראה כי המקרים הנוראיים שבהם תינוק כלשהו נשכח בתוך הרכב או לעיתים נותר בכוונה מכיוון שההורים "היו חוזרים מהר" אינם מספיקים כדי לעורר מודעות.
רבים מאיתנו תהו כיצד יתכן והורים, סבים וסבתות או האחראי על הילד יוכל להשאיר אותו, במכוון או לא, בתוך מכונית. לפחות אני יודע שמעולם לא עשיתי יותר משניות אלה שאני יורדת והבת שלי נשארת במושב שלה כדי לסגור את שער הבית שלי אחרי שהוציאה אותו. אי אפשר לי להאמין שמישהו יכול לשכוח את הילד הנשכח שלו, אבל זה קורה, וזה קורה לעתים קרובות יותר משאנחנו חושבים.
זו הסיבה שהיוזמה של ילד בן 10 התקבלה כל כך טוב על ידי התקשורת והורים רבים, איתם הוא מתכוון למנוע את מותם של ילדים שנשכחו ברכב, דרך מכשיר שהוא המציא.
הבישוף קארי החמישי, מטקסס, יצר מכשיר חדש איתו הוא מקווה לעזור להפחית את מספר מקרי המוות של תינוקות הנעולים במכוניות בגלל היפרתרמיה או מכת חום. הרעיון שלו הגיע לאחר שתינוק שחי בעיר שכנה נפטר בדרך זו.
ההמצאה שלו, אותה הוא מכנה "נווה מדבר"וזה רק בשלב התכנון, זה מורכב ממכשיר קטן שמונח על ראש מושב הרכב תגלה אם ילד נשכח במכונית. המכשיר מתחיל נושבת אוויר קר ובמקביל מתריעה על ההורים והרשויות.
אמנם זו לא הפעם הראשונה שמישהו ממציא מכשיר לביקורות הנוראיות הללו, אך מפתיע שילד בן 10 שנים בלבד החליט לנקוט בפעולה ולעשות משהו בקשר לזה.
דיברנו בעבר על כמה מסוכן להשאיר תינוק או ילד בתוך המכונית, גם אם זה לוקח כמה דקות, עלינו להימנע מכל מחיר זה קשור לבטיחות ילדינו.
ישנם כמה מקרים בהם תינוקות נפטרו מכיוון שהם נשארו זמן רב מדי ברכב ו הטמפרטורה עולה במהירות. אפילו לפני שנתיים חלקנו סרטון בו הוא מראה מה קורה כאשר משאירים ילד נעול במכונית.
למרות שאיננו יכולים להבין כיצד ייתכן שאבא או סבא ישכחו תינוק במכונית, אסור לנו לפסוק פסק דין, כי גם אם אנו סומכים על הזיכרון שלנו לחלוטין, זה יכול לקרות לכל אחד.
חיפזון, מתח, שינוי שגרתי (למשל, שלפני שאחד ההורים לקח אותו לחדר הילדים והיה צריך לשנות ועכשיו הגיע תורו לעשות את השני) או אירוע טרגי כלשהו שיש לנו את השכל באחרת מצד שני, אלה כמה מהסיבות לכך שהורים השאירו את ילדיהם נשכחים במכונית.
במקרה שלי מאז הפעם הראשונה שקראתי על אחד מהמקרים האלה, נהייתי קצת פרנואידית וכשמדובר בכניסה לרכב, התרגלתי תמיד לפנות לראות את מושב הבת שלי כדי לוודא שהיא מצליחה, הולכת או לא במכונית. כל כך הרבה אני עושה את זה כבר אוטומטית שלפעמים כאשר מסתובבים ולא רואים את זה לרגע אני נבהל, אבל אז אני זוכר שהיא בבית הספר או בבית סבתה.
בסדר האידיאל יהיה שלא יהיה צורך במכשיר שמזכיר לנו שאנחנו משאירים את ילדינו ברכבעלינו לקבל יוזמה זו עם פוזיטיביזם, שכן בסופו של דבר, אנחנו אנושיים וטעות יכולה לקרות לכל אחד.
