לפני מספר שבועות דיברנו על ספר לנערות "לשרוד את בית הספר" ועל המחלוקת שהתעוררה בעת השימוש באירוניה בעת מתן עצות.
יכול להיות שזה צירוף מקרים או שהדרך האידיאלית להסביר את הדמות הספרותית הזו, אירוניה, היא מסובכת יותר מכפי שנדמה אצל כמה מפרסמים.
העובדה היא המחלוקת מוגשת עם ספר הלימוד הראשון של ESO מבית ההוצאה לאור Santillana. בו תמצאו "סקייקיטור" דמות ש הוא יסביר כיצד "להימנע משחומים" באופן אירוני, כמובן.
החדשות קפצו כשאב, לאחר שרכש את ספרי הלימוד במהלך הבן שלו בדיוק התחיל, דפדף בשפה ובספרות ומצא את עצמו מופתע לקרוא את כל זה ועוד כמה "פנינים" בספר טקסט של בנו, הוא צילם את הדף והעיר על קיר הפייסבוק שלו.
לא לקח זמן רב להצטרף להורים אחרים המודאגים מתכנים אלה בספרי הלימוד של ילדיהם והצביעו כי לא רק ספרות או שפה מוסברים בספר לימוד כזה מועברים ערכים גם לילדים בגילאי 11 ו 12 עם סיפורים כאלה.
כמה "פנינים" של הטקסט
אלה רק כמה דוגמאות בהן ניתן להעריך אם ילד בן 11 ו -12 מוכן להבין שהם אומרים אך ורק בנימה אירונית, לראות איך הם נראים לך:
"חכה בקוצר רוח להזמנת עבודה, לעולם אל תתגרה בזה"
"חום" הוא כל העבודה שאף אחד לא רוצה לעשות. מבחינת הבוס, זו המשימה החשובה ביותר לפיתוח האסטרטגי של החברה (...) כתוצאה מהרעיון המגניב האחרון של הבוס ... "
"ברגע שהחום נפל, אפשר לזהות אותו בתופעות הבאות: עצבנות וחוסר שקט, עיגולים כהים, קושי להירדם, חלב רע, ..."
"אם מתחשק לך לעבוד, שב והמתן שיעברו."
"יש הרבה יותר תאונות בעבודה מאשר במנוחה."
האם זו הדרך הטובה ביותר ללמד אותם מהי אירוניה?
הטקסט נכלל בסעיף "יכולת קריאה" ובסופו מוסבר כי מדובר באירוניה.
בסופו של דבר, בשאלות על הבנת הנקרא תוכלו לקרוא: "מצא את המסקנה שהושגה מתוך עשר המוצגים של המחבר והסביר מדוע היא אירונית. האם זה מקבל את האפקט שהרסיבר רוצה? למה?
חלק מההורים לא גילו שביטויים אלה יובנו כהרמוניה אצל ילדים בני 11 ו -12 ואף פחות מכך בהתחשב במספר הילדים בכיתות ובמיעוט השיעורים והספרות שיש למורים. בכדי להיות מסוגל ליצור מושגים ברורים יחסית מורכבים שאולי עם טקסטים כמו אלה, מסתבכים עוד יותר להסבר ולהבנה.
אם לוקחים בחשבון את מסקנותיהם של נערים ונערות בגילאי 11 ו -12, האם אתה חושב שהם יבינו בצורה מושלמת את מושג "האירוניה" לאחר שקראו את הדוגמא הזו?
והאם המורה יכול להשתמש בדוגמא כדי להסביר אותה ולהביא את עצמו להבנה או יותר מאחד מתלמידיו יחשוב שמה שהוא בדיוק קרא קרוב מדי למציאות?
האם הטקסטים מתאימים יותר לילדים ללמוד להבדיל בין האירוניה למציאות? האם לא הייתה דרך טובה יותר לעשות זאת או שמא היא נועדה יותר להתאים את התוכן לדרכים החדשות לביטוי ילדינו?
