המקרה של ג'ואן, הילד בן הארבע שנאלץ למסור לאם הלידה שלוש שנים לאחר שניתנה להם זוג בוולנסיה באופציה מראש, הוא הסיפור הדרמטי של היום. סיטואציה מורכבת בה שני הצדדים טענותיהם וסיבותיהם.
כמו שהאם הלידה פרסמה מכתב גלוי לפרסום גרסתה, כך גם כן אלברטו בורדס, אביו המאומץ של הילד, על שמו ושל אשתו, במכתב זה:
מכתב פתוח מהאב המאומץ
אמץ בספרד
בכל שבט מרכז אפריקני יש להם חוקים הוגנים יותר והם מיישמים אותם טוב יותר מאשר בספרד.
לאחר שבילינו שנים רבות בתקווה לאמץ בסין, הם אמרו לנו ממשרד הרווחה של ולנסיה שנוכל לפתוח את הדלת לאימוץ לאומי. כשראינו את השנים שחלפו, החלטנו לעשות זאת ולעבור את כל תהליכי ההתאמה עד שנחשב כשיר לאומי, שבאופן מוזר זה לא כמו להיות מתאים לאימוץ בינלאומי. לאחר זמן מה קראו לנו להצעה לאמץ ילד מאוביידו. קיבלנו מייד ונסענו לאסטוריאס כדי לקבל הערכה חדשה כי זה לא הספיק לקולגות שלנו בוולנסיה ... אנחנו כבר שלוש פעמים מתאימות ... שבוע הם התקשרו אלינו מאוביידו לספר לנו שהם בחרו בנו מבין שלושה אחרים משפחות שהלכו לשם יעריכו את הערכה.
כל המאמץ היה שווה את זה, מכיוון שג'ואן סוף סוף הגיעה לחיינו ... עברנו תהליך הסתגלות באוביידו שהיה מהיר להפליא, בעיקר בזכות העבודה המצוינת של אנשי המקצוע שדאגו לטיפול בבנו. ג'ואן הגיעה לוולנסיה כשהיתה רק בת 18 חודשים והצטרפה במהירות. משפחה, חברים, בית ספר ... נכנסו לחיינו כדי להישאר איתנו תמיד.
"כשיש חקיקה אבסורדית וקפקא בנושא אימוץ, התוצאה סובלת"
כעבור זמן מה הגיע הזמן לחדש את התיעוד לאימוץ בינלאומי, אך ויתרנו עליו, כי בננו כבר היה איתנו ... איש לא יכול היה לדמיין לעזאזל הגורל שהחזיק אותנו. הגיע היום לאשר את תהליך האימוץ של ג'ואן, אותה אנו והאם הביולוגית עשינו בהתנדבות. אולם לאחר מספר חודשים, ובהשפעת משפחה לא מובנית, שהייתה עד תשע התערבויות בממשל לפרקי התעללות ואלימות פיזית, הם ערערו על הסכמתם לאימוץ, והתיק הגיע לבית המשפט בערכאה הראשונה מספר 7 של אוביידו הוא אישר (כיצד יתכן אחרת) כי כל הליך האימוץ היה נכון הן בערכאה הראשונה והן בערעור.
אך כאשר התיק הגיע לבית המשפט המחוזי באוביידו, "שופטי השלום" שהתבססו על דיווח של "פסיכולוג" יחיד שעשה לאחר מושב בודד, החליטו לפרק את כל מערכת ההגנה על ילדים והורה על המסירה המיידית מהילד למשפחתו הביולוגית. צו זה אמור היה להורג על ידי שופט הערכאה הראשונה, שהצליח להתנגד ולקיים את החלטתה הראשונית, מכיוון שהוגש ערעור לבית המשפט העליון שיצטרך בסופו של דבר להחליט על עתידה של ג'ואן. הקריטריונים של משרד עוביידו, משרד התובע לקטינים, ואנחנו שהופענו בתיק יחד עם הקריטריונים הראשוניים שלהם לא הספיקו, והחליטו לבצע את צו הממונים עליהם על סמך דו"ח יחיד. כמובן שהתנגדנו להחלטה זו תוך שימוש בהליכים שיפוטיים בתיקים אלה, בהתייחסנו לפגם בצורה.
ביום שישי 29-7-16 בקשת הביטול לביטול גזר הדין הזה שאילצה אותנו למסור את בננו עדיין הייתה תלויה ועומד, ואנחנו שהתחלנו את החופשה שלנו, החלטנו לעזוב ולבודד את עצמנו לבלות שלום עם בננו שיכול היה להיות הקיץ האחרון שלנו ביחד, מכיוון שאף אחד לא הודיע לנו על כלום והיותנו יום עסקים ביום שישי האחרון חשבנו שהכל נדחה עד ספטמבר. מעולם לא חטפנו ילד, כאמור במדיום כלשהו. לצאת לחופשה ולכבות את הטלפון זה לא פשע.
"ג'ואן נכנסה לחיינו כדי להישאר לנצח"
עם חזרתו מהחופשה אנו מגלים כי השופט הורה שהמשטרה תחפש אותנו, השופט לא מקבל את השלמת ביצוע המסירה עד להחלטת בית המשפט העליון, (למרות שיש דרישה לשלילת זכויות ההורים) אמא ביולוגית עם עדים כלולה), נראה כי בית המשפט העליון עובד יותר מדי כדי לדאוג לרווחתו של ילד, ומשרד עוביידו אומר כי אין לו שום דרך להצטרף לתביעה שלנו לבית המשפט בשטרסבורג, להגן על עמדתו ולהיות באחריותו, מאז האפוטרופסות של ג'ואן נותרה שלו. ברור שמישהו לא עשה דברים בצורה טובה, אבל זה לא אנחנו כמשפחה מאמצת והרבה פחות הבן שלנו שזה עתה בן ארבע, וכשיש חקיקה אבסורדית וקפקא בנושא אימוץ, ממשל ציבורי שאינו מוכן ו מערכת משפט שלא מתעלמת ממה שהם כל כך מתהדרים בהם (רדיפות היא הרווחה של הקטינה), התוצאה יכולה להיות לא אחרת ... סובל
