הגיע הזמן ללכת לישון, כבר אכלת ארוחת ערב, כבר רחצה, עם הפיג'מה הנקייה שלך, יש לה ריח כמו אותו ריח רך של תינוק רגוע ורגוע. דמיין את הסצנה, אנו לוקחים אותו בזרועותיו, אנו מרדימים אותו, אנו מנדנדים אותו בחדרו באמצע האור ואנו מזמזמים שיר ערש לישון ... טיפין טיפין ... בקול נמוך ... אנו מתחילים לשיר (כל אחד לפי האפשרויות שלנו) "... לך לישון עכשיו ... אם לא הקוקוס יאכל אותך ..." אבל מי הגבר הנאה שישן בפרספקטיבה כזו?
ברור שזו לשירי ילדים יש צד אפלמאוד חשוך וזה גם ברור מאוד ילדינו כשהם תינוקות נרדמים כי הם סומכים עלינו אך מעל הכל כי הם עדיין לא מבינים אותנו!
היום אנו מרכיבים את המשקפיים כדי לבחון את עצמנו עם כל חוש ההומור שיש לנו יותר בהישג יד, היום נהיה רגישים במיוחד למכתבי המטפלות, של שירי הערש, מכדורי שינה קוליים בהם אנו משתמשים כך שילדינו ישנים בשלווה וכבר מכניסים אותם, גם מאפשרים לנו לישון כתופעת לוואי. אני מניח ששמת לב אבל יש כאלה שנותנים יותר שינה הם לוקחים אותה!
אבל אנחנו לא הולכים להישאר רק בהם, מכיוון שאנו מתחילים לנתח אנו יכולים גם לעשות את שאר שירי הילדים איתו שיחקנו ועכשיו ילדינו משחקים.
ישן מאיומים
ערבים במקרים מסוימים אך בסופו של דבר איומים. הקוקוס לא כל כך מוסווה, זה די ניכר ...
"לך לישון, לך לישון או שהקוקוס יבוא וזה יאכל אותך ..."
אני מתאר לעצמי שהמחבר חשב שבשלב זה התינוק יסחט את העיניים בעוצמה רבה כדי להירדם ברגע שזה לא יהיה שהקוקוס נתן לו להופיע ונגיס ביס.
אם אנו טוענים כשבוחרים את שיר הערש (עשיתי זאת, אני מזהה את זה ...) עם מילים של ויקטור ג'ארה, מרצדס סוסה עוקבת באותה שורה.
"ואם האיש השחור לא ישן, השטן הלבן בא וזאס, הוא אוכל את רגלו ..."
אני לא אומר שלא הייתה לי שום סיבה לכתוב את המכתב הזה אבל כמובן שהילד נרדם מפחד ממנו "שטן" ובכן גבר, אני לא רואה לנכון. אם אז נמשיך עם המילים ונראה איך האמא המסכנה ההיא, החלום של כולם נלקח בצדק.
או שיר הערש של החזירים הקטנים שמזכירים את סיפורם של שלושת החזירים הקטנים והזאב אבל במקרה זה מדובר באנוכיות של החזירים הישנים יותר מול חזירון קטן ממה שהוא רוצה זה ...
"חזרזיר חמוד ואדיב, שחלם לעבוד ולהיות מסוגל לעזור לאמו המסכנה"
אנו קושרים אותם למציאות לפני שהעניים מוציאים את שיניהם במכתב זה, וגם כמה דברים טובים יותר להוריד את שנתנו ברגע זה מאשר נושא העבודה. נראה שאנחנו רוצים שישנו אבל אין לנו חלומות, העניים. למזלם הם תינוקות ולא מבינים אותנו כי יותר מאחד יבקש מאיתנו הסברים ועם התבונה!
אני מדמיין את אחד מילדי, כשהיו תינוקות, מוציא את המוצץ מהפה ואומר לי בפנים רציניות:
- "היי אמא, את באמת רוצה שאשן אחרי הייסורים שיצרת לי עם הסיפור הזה שרמת לי עכשיו?"
לא רק שמרטפות מרדימות
לא, אל תשכח את שירי משחקי הילדים, שאמורים להיות מהנים, לבדר, לקיים אינטראקציה עם חברים. כמו זה שאומר
"... נאכל סלט מה שג'נטלמנים, תפוזים ולימונים אוכלים ..."
וזה כמובן מבהיר את אי השוויון החברתי והכלכלי של עידן, בו "El corro de la patata" החל לשיר
אבל גובה האבסורד מגיע מידו של ממברוכן, בטח אתה מכיר את סיפורה של הדמות המסכנה הזו שהלכה למלחמה ומתה בה.
שממברו כבר מת,
איזה כאב, איזה כאב, איזה בלגן!
שממברו כבר מת,
הם לוקחים אותו לקבור.
לעשות מחדש, לעשות מחדש
הם לוקחים אותו לקבור.
בין לבין, אנו מדברים על חליפת עמוד, קטיפת הקופסה בה יקברו אותו וכאב החדשות. אני לא יודע שמכתב שמח הוא לא ככה, במבט ראשון, נכון? עם זאת, ישנם דורות רבים ששיחקו כששרנו אותו כשהיינו ילדות.
ובכן, עבור בנות יש אפילו יותר ...
מה שסיפרתי לך קודם זה לא רק שירי הערש, להיות קצת ביקורתי בשירים המסורתיים ביותר של כמה משחקי ילדים, במיוחד שנערכו על ידי בנות לרוב אנו מוצאים "תכשיטים אדירים". בטח אתה שומע מה אמר איש הסירות המפורסם כשעבר את הסירה, כן זה
"בנות יפות לא משלמות כסף"
אמר הסירה המפורסם של השיר, כי יש לו טופו של מאצ'ו זה לא עולה בקנה אחד עם השכלה שווה שאנחנו רוצים לתת לבנות שלנו למשל.
או אולי אתה זוכר לקברניט הספינה האנגלית שהוא מופקר ומתהדר בזה
"אני קברניט ספינה אנגלית
ובכל נמל יש לי אישה,
הבלונדינית היא פנומנלית
וגם הברונטית לא רעה "
או גם השיר שמתחיל ב"פודינג אורז ... "ומדבר על נישואים עם בחורה חרוצה ...
שיודע לסרוג
שיודע לרקום
שיודע להכין את הגרביים
עבור קפטן
והשיא של המאצ'ואיזם הבלתי מוסווה הוא זה שאיתו למדו דורות קודמים של נערות, בעיקר בנות, את ימי השבוע דרך ההיסטוריה של אותה ילדה מסכנה שלפני ארוחת הצהריים רצתה ללכת לשחק אבל לא הצליחה לעשות את זה בשום יום בגלל שהייתי צריך לגהץ, לשטוף, לתפור, לבשל, לטפל ...
יום חמישי לפני ארוחת הצהריים
ילדה הלכה לשחק
אבל לא יכול היה לשחק
למה הייתי צריך לבשל
אך כיצד ניתן להסביר זאת?
הם רק כמה דוגמאות למאצ'יזם ברור, וכן אני מסכים שהם ישנים מאוד, הם מעידן אחר, דברים לא חיו לפני כן כמו עכשיו, הם שירים מסורתיים ... אבל הם שם, הם עדיין נשמעים בחצרות בית הספר ו בנות ממשיכות לשיר. כשרק אחת מאותן נערות שוקלת מה המילים האלה נורמליות, זה כבר יותר מדי.
אתה רואה שהיום היינו צריכים הרבה חוש הומור ואולי זה לא יותר מדי לחשוב על חידוש הפסקול של חלק ממשחקי בננו ובנותינו, כמו אלה שבדקנו.
תמונות | iStockphoto
בתינוקות ועוד | האיזון החכם בין הצעצועים הנוכחיים למשחקים המסורתיים עשר שירי ערש שינה לתינוקך |
