באיזשהו הזדמנות הסברתי לך את זה. כשהבן שלי היה בן שנתיים (לפני 7 שנים) הלכנו לבית חולים כי אחותי ילדה את בנה, אחייני, וג'ון ביקש מאשתי שד. אתה יודע: אתה נמצא במקום לא ידוע עם אנשים, סיטואציה אחרת מבחינתו, אתה עדיין רגוע, הוא לא יודע מה לעשות תשאל את החזה. אשתי נתנה לה את זה, כמו תמיד מאז שנולדה, בלי לחשוב אם זה נכון, לא נכון, טוב יותר או יותר גרוע.
באותה תקופה הגיעה האחות ומסיבה כלשהי הוא החליט שהוא ילך אני לא יודע לאן. אבל רציתי ללכת עם אמא שעדיין בחזה. הוא הלך והיא עקבה אחריו לרגע, ועדיין הצטרפה לתופעת פה-חזה עד שהוא אמר "לך לאן שאתה רוצה, אבל תעזוב אותי גבר." פניה של האחות היו שיר, כאילו היא בדיוק ראתה הופעה, רוח רפאים: "הוא הבן שלך? ולקחת חזה? והליכות? ויש לך חלב? ו ...? "הוא לא הוסיף שום דבר שראה זה עתה, והראה בבירור שבמקומות רבים עדיין יש הרבה עבודה לעשות כדי לנרמל את ההנקה אצל ילדים גדולים יותר (ואני מדבר על אחות).
עכשיו זה נפוץ יותר, יותר ויותר נראה, ועד שהאיגוד הספרדי לרפואת ילדים לאחרונה פרסם דוח כך שמשהו כזה לא יחזור על עצמו, כלומר להגיע לאנשי מקצוע בתחום הבריאות ומי שרוצה לקרוא את זה, ושהוא מבין שזה לא רק נורמלי שילד מבוגר יניק, אלא אפילו מומלץ. צעד קדימה שאולי אינו היחיד, מכיוון שאבות ואמהות, אלה שגרים בגוף ראשון, עדיין יש הרבה מה לעשות. וזה מה שצלמת והרבה אמהות החליטו לעשות כשהן מתאחדות ליצור אוסף מצודד של תמונות של אמהות המניקות ילדים גדולים יותר, מראות את עצמן לעולם, מנסות לנרמל את ההנקה בילדים ולהעביר מסר עוצמתי: אנחנו רק אמהות שמניקות את ילדיהן.
אנחנו לא מניקים "עדיין", אנחנו רק מניקים
המשימה והמטרה של האוסף היא להסביר מעט על חיי היומיום של האמהות הללו וזו הסיבה שלב את הצילומים עם החוויה של כל אחת מהאימהות. הם מסבירים שזה לא משהו שהם עושים כדי להיות טובים יותר, או כמטרה שהם היו מציבים לעצמם, או לקבל פרס או שיכירו אותם. הם עושים זאת פשוט מכיוון שזה התעורר כך, מכיוון שהם החלו להניק את ילדיהם בלידתם וממשיכים לעשות זאת בדרך טבעית. הם אותם ילדים, אך מבוגרים יותר.
עבור חלק זה רגע מיוחד אחרי יום שלם של לא לראות אותם, עבור אחרים זה המשך של משהו שהתחיל בתחילת הכל וזו הסיבה שהם אפילו לא שקלו לעזוב אותו ואחרים ממשיכים כי הם נהנים ומעולם לא חשו צורך לשים תאריך תפוגה עם ההנקה.
הרוב מסבירים שלעתים קרובות הם נאלצים להתמודד עם הערות מהסוג "אבל הוא מבוגר" או "אבל עם הגיל שהוא כבר, הוא כבר לא צריך את זה", אבל הם ממשיכים להגן על ההנקה שלהם מכיוון שהם סומכים עליהם, על ילדיהם, כך יהיו אלה שמחליטים מתי לעזוב את זה, שיהיה בדיוק הרגע בו הם כבר לא זקוקים לו. או שאנחנו נותנים את כל מה שאנחנו אוכלים לילדינו כי הם זקוקים לזה? אבל כמובן שהנקה היא לא רק אוכל, זה הרבה יותר, זה רגע יפה של מערכת יחסים בין אם לילד. מתי ילד מפסיק להזדקק לאמה? לעולם. אם כבר, הילד ימצא דרך אחרת להתייחס אליה, אך במציאות אין הכרח להכריח אותה, אם האם נהנית להניק. הרגע הזה יבוא, גם אם היא לא תרצה את זה.
פרויקט גוף הכנה
אוסף התמונות הוא חלק מפרויקט גדול עוד יותר, עבודתו של הצלם נטלי מקיין, המכונה "פרויקט הגוף הכנה", בו יש גלריות אחרות של נשים בהריון, במקרים מסוימים הקשורים לאמהות, על מנת להראות, באופן כללי, הרבה מציאויות וחוויות שונות של נשים, שיכולות להסיח את דעתן הרבה משלנו ולעזור לנו לפתוח קצת את דעתנו להבדל.
זה פרויקט שמקיין התחיל לפני חודש וצומח שבוע אחר שבוע, במה שאני צופה יהיה פורטל אינטרנט נהדר המוקדש לשינויים, חוויות ואפשרויות שונות של נשים שהן אמהות. מבלי להמשיך הלאה, אתמול הוא פרסם את התמונות ואת סיפורה של אשה, אם לילד בן שנה, שלפני 10 שנים הייתה גם של ילדה שהתייאשה לאימוץ. כלומר, לבנו יש אחות שגרה עם משפחתו המאמצת, ובדף אנו יכולים לקרוא את הסיפור הזה, בין היתר.
אני משאיר לך את שאר התמונות באוסף ומזכיר לך שאם אתה רוצה לקרוא את העדויות שיש לך (באנגלית) בדף המקורי:
