כשאנחנו יוצאים לחופשה אנו מבלים במשפחה ועושים דברים שונים מיום ליום, אנחנו תמיד מנסים להנציח את הרגעים האלה בדרך כלשהי, כך שכאשר הזמן יעבור נוכל להציל את הזכרונות האלה דרך הצילומים ולשתף את הרגעים האלה. בהקדם האפשרי ברשתות החברתיות.
מה שקורה הוא שכאשר יש לכם ילדים, קבלת תמונה משפחתית טובה זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כשרואים את התמונה המושלמת, מוציאים את המצלמה או הנייד ואז הרגע עבר. כאשר יש לך את המצלמה בידך ומבקש מהם לדגמן, תמיד יש אחת שתפנה לתשומת לב כדי להסתכל על המצלמה, וכשאתה מקבל אותה, האחרת כבר מסתכלת במקום אחר או מכניסה את האצבע לאף שלך.
יאללה כמעט בלתי אפשרי להשיג תמונה משפחתית טובה וקבוצת אבות ואמהות עם ילדיהם רצו להעלות אותו עם סרטון מהנה, עם שיר והכל בגרסאות (מאת בון ג'ובי).
בטח שזוהיתם ביותר מסצנה אחת, שכשהם טובים לצילום, אתם לא מקבלים אותה, או שהיא מטושטשת, וכשאתם רוצים, אין מצב: אחד שמפיל את הגלידה, אחר מי תסתכל על אני לא יודע איפה, זה שמניח פרצופים על המצלמה, עייף ללכת כל כך הרבה כשאתה רק שעה מהרכב שאומר שהוא לא רוצה לצאת בשום תמונה ולכן האירועים מתרחשים בזמן שאתה מצלם עם תקווה שבסופו של יום תוכלו להציל כמה.
מי שומע, אולי התקלה בסופו של דבר היא שלנו שניסינו להנציח דימוי שאינו מייצג אותנו. האם כולנו כה מושלמים ומתונים עד כדי תנוחה מבלי לזוז במשך מספר שניות ולהראות בתמונות משפחה עם התנהגות מעולה? ובכן עם ילדים קטנים קשה. בוא נלך אז אל עשה את הצילומים הכי נורמליים וטבעיים, אנחנו הולכים לדגמן קצת פחות וכך נלכוד רגעים שאכן קורים בחגים מבלי להכריח אותם: ילדים אוכלים גלידה, נהנים, משחקים, הורים משוחחים עם ילדים, כולם אוכלים יחד וכו '.
בטח בחיי היומיום ההם, כאשר כל אחד עושה דבר אחר ומסתכל בכל מקום אליו הוא מתייחס, התמונות מושלמות, אינך חושב?
ואם לא, המשיכו לנסות את אותו פונדק שלעולם לא יוצא כשממתינים עד שסוף סוף יש לכם את זה, הנייד עף החוצה ונופל למים (טוב, אני מקווה שזה לא כרגיל כמו כל דבר אחר). ואם אתה מבין את זה, אתה יודע: לשתף אותו בהקדם האפשרי בפייסבוק. אם אף אחד לא רואה מה עשית, זה כאילו לא עשית את זה (אירוניה, כמובן).
