זה קרה בבריטניה, שם אוכפו לאחרונה חוקים נגד שימוש בטבק והגנת ילדים. בשנה האחרונה המקרים בהם שירותי הרווחה נאלצים לדאוג למשמורת ילדים גדלו ב -10%, אם כי נראה כי זהו המקרה הראשון בו נלקח בחשבון עודף העשן כגורם נוסף יותר בבחינת יכולת ההורים לענות על צרכיו של תינוק.
לטענת העובד בשירותים חברתיים, האווירה בתיק לא הייתה אחראית, מה שהביא אותם לדווח על המקרה לבתי המשפט עם התוצאה הידועה: הם משמרים על הוריהם של ילד בן שנתיים בגלל עודף העשן בביתם.
עשן לא היה הגורם העיקרי אך הוא היה מכריע
הסיבות לכך שהשירותים החברתיים משכו את משמורת התינוק בן השנתיים להוריו היו כמה: מצד אחד מצבו הנפשי של האב לא איפשר לו לטפל כראוי בבנו, גם בשירותים החברתיים נמצאו אביזרים לשימוש בסמים. בבית, ולפי דברי העובד, כשהגיע לבית היה ענן עשן סביב האב והתינוק שישן לידו ושלא הרגיש טוב מזה זמן.
רצדיוויזם
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשירותים החברתיים הזעיקו את בני הזוג על התנאים הלא בריאים שבהם הם שמרו על ביתם והתינוק, למעשה, לפני מספר חודשים הם הוקצו למשאפים לילד.
על פי גזר הדין, "ברור כי ההורים לא הצליחו להכיר או להעריך את הדאגה הקיימת לבריאות הילד, ולא התאימו את התנהגותם." ולכן בהחלטה חסרת תקדים במדינה הם מאמינים כי הפיתרון היחיד לבעיה הוא אימוץ התינוק.
האחריות שלנו כהורים
אני חושב שלרוב המכריע ברור מאוד שילדת ילד איננה החלטה להקל ראש. האחריות שלנו איתם מתחילה כבר מההיריון, התאמת הרגלים שלנו למקרה שאיננו בריאים מספיק ואז צפייה לתת תמיד את הטוב ביותר שבתוך האפשרויות שלנו אפשרי.
אין הכרח שילדינו יתגוררו בארמונות, אך גם ילדים החיים מתחת לקו העוני זוכים לתשומת לב הטובה ביותר שהוריהם יכולים לתת להם. מקרה כזה הוא רשלנות טהורה וקשה. הם לא יכולים לתרץ את עצמם בבורות, כי היום לכולנו ברור מאוד שטבק וסמים מזיקים, במיוחד לקטנטנים. מבחינתי, בהתחשב בדברים שהמאמר אומר, ברור שהורים אלה נכשלו בחובתם העיקרית וכמעט היחידה: תשמור על ילדך.
הסר משמורת על ילד
אני לא יכול לדמיין שופט גוזל עלי לאבד לנצח את משמורת ילדי, למסור אותו למשפחה אחרת מכיוון שלא הכרתי ולא רציתי למלא את התחייבויותיי, אם כי עבורי זו לעולם לא תהיה חובה לדאוג ולהבטיח אלה שאני אוהבת אני לא מבין מה עובר בראשם של אותם הורים. אומרים שהוא לא היה יציב נפשית, אבל אמו? איך אמא גם לא עושה דבר? מה נכשל במקרה זה? מה יכולנו לעשות כדי להחזיר לתינוק ההוא את המשפחה שמגיעה לו? אלה השאלות שאני שואל את עצמי.
הגן על הסביבה הקטנה ביותר מזיקים ודוגמאות רעות
עברנו בשנים האחרונות של חברה שכמעט טמלה טבק כדי להצביע על מעשנים ולהקטין, יותר ויותר, את המרחבים שבהם מותר לעשן.
הייתי מעשן כבד, מאלה שהסתכלו לפני שיצאו מהבית היה אם הם סוחבים את חבילת הטבק או לא או אלה שחששו לפני כן אם יש להם מספיק טבק בבית לפני חלב או אוכל לארוחת ערב. אני יודע לחיות על שתי גדות הנהר הזה וכמה קשה להשאיר הרגל שעד אתמול היה שם נרדף ל"התבגר ". זו הסיבה שכשילדי נולדו התחלנו לעשן הרחק מהם ונמנענו מללכת למקומות מסוימים שהיינו רגילים אליהם, אבל זה עדיין נשאר עמדת מצפון בכל פעם שיצאתי לעשן או כשבני הבכור צפה בי בקשב רב למה שהוא עשה.
הצלחנו להיגמל ועכשיו אנו יכולים לומר שביתי הוא מקום ללא עישון וכי לילדי, מבחינתנו, לא תהיה הדוגמה של אב ואמא מעשנים כמו שאשתי ואני. אני חושב שיש הורים שצריכים להוות דוגמא ולהיות עקביים בהתנהגויות שלהם. היה קשה להסביר לבנך שאם העישון היה כל כך גרוע, היית ממשיך לעשות את זה. מגיעה תקופה בה אתה פשוט מפסיק להאמין לתירוצים ולהסתכל לכיוון השני.
אסור לשכוח כי ספרד היא מדינת האיחוד האירופי בה יותר הורים מעשנים מול ילדיהם. זה משהו שעלינו לשנות. אני יודע כמה קשה להפסיק לעשן, אבל לילדים שלנו מגיע המאמץ.
