"ירמה" הוא מחזה מאת פדריקו גרסיה לורקה שלעתים קרובות קראתי מחדש על הליריות שהיא מפטירה, על עומק הדמויות והדרמה שהיא מציגה. זה תמיד נראה לי השיר הפיוטי ביותר לרצון האימהותלמרות שמצד שני זה מציג גם את המרירות והדיכוי שאליהם החברה המלאה במוסכמות מכפיפה את מי שלא מצליחים להביא ילדים לעולם.
ירמה היא הגיבורה, שנלחמת כי האינסטינקט שלו אומר לו שהוא חייב להיות אם, אבל הוא לא מצליח, מה שמביא אותו לשנאה וליפול לטרגדיה אישית. הדרמה מתפתחת באמצעות מספר סמלים ומטאפורות (שום דבר מסובך, לעומת זאת), כפי שאנו רואים בשבר הזה שאני משחזר, מתחילת ההצגה, כאשר ירמה לומדת שחברתה מריה הולכת להיות אם.
אני אוהבת את ספקות שהחבר ההריוני מציג ואיך השיחה הזו מתרחשת מלאה בביטחון, בנושאים העוסקים בהריון ואמונות טפלות, אך מעל לכל תשוקה בלתי נשלטת לאימהות, שנראית על ידי ירמה כדבר היפה וההכרחי בעולם.
העצות שהוא נותן להריון להמשך טוב ("לנשום רך כאילו היה לך ורד בין השיניים"), דמותו של הילד כ"יונת אש "שהבעל החליק דרך אוזנו בליל הכלולות בשעה לחש מילים אוהבות, תינוק שבוכה "כמו שור, בכוח של אלף ציקדות" ... הכל משאיר לנו בהירות פיוטית את רגשות הדמויות.
ירמה רוצה מעל הכל להיות אם ובלילה, מבלי לדעת מדוע, הוא מכניס רגליים יחפות באדמה הלחה, סמל לפוריות. היא מציינת שככל שחולפות השנים והיא לא אם, היא "עושה רע". אני משאיר לך את השבר הזה ואני מעודד אותך לקרוא את היצירה השלמה.
מארי אני המומה. אני לא יודע כלום שממה. של מה? מארי ממה שיש לי לעשות. אשאל את אמי. שממה. בשביל מה? היא כבר זקנה ושכחה את הדברים האלה. אל תלכו הרבה וכשאתם נושמים נשמו רכות כאילו יש לכם ורד בין השיניים. מארי היי, הם אומרים כי אחר כך אתה דוחף בעדינות עם הרגליים הקטנות. שממה. ואז זה כשאתה אוהב אותו יותר, כשאתה אומר, בני! מארי באמצע כל דבר אני מתביישת. שממה. מה בעלך אמר? מארי כלום. שממה. הוא כל כך אוהב אותך? מארי הוא לא אומר לי, אבל הוא עומד לידי ועיניו רועדות כמו שני עלים ירוקים. ירמה האם הוא יודע שאתה ...? מארי כן ירמה ולמה הוא ידע? מארי אני לא יודע אבל בלילה שהתחתנו הוא אמר לי כל הזמן עם פיו על לחיי, עד כדי כך שנראה לי שהילד שלי הוא יונת אש שהוא החליק לי דרך האוזן. ירמה אושר! מארי אבל אתה מודע לזה יותר ממני. שממה. מה השימוש? מארי זה נכון! למה זה יהיה? מכל הכלות בזמנך אתה היחיד ... שממה. זה ככה. כמובן שזה עדיין הזמן. אלנה לקחה שלוש שנים, וישנות אחרות, מתקופת אמי, הרבה יותר, אבל שנתיים ועשרים יום, כמוני, מחכה יותר מדי. אני חושב שזה לא הוגן עבורי לצרוך את עצמי כאן. הרבה פעמים אני הולך יחף לפטיו כדי לדרוך על הקרקע, אני לא יודע למה. אם אמשיך ככה, אני אהיה רע. מארי אבל בוא הנה, יצור! אתה מדבר כאילו היית זקנה. מה אני אומר! אף אחד לא יכול להתלונן על הדברים האלה. אחות של אמי הייתה לו בגיל ארבע עשרה, ואם היית רואה איזה יופי בילדותה! שממה. (בחרדה.) מה הוא עשה? מארי הוא בכה כמו שור, בעוצמה של אלף ציקדות שרות בו זמנית, והוא השתין אותנו והשליך אותנו על הצמות, וכשהיה בן ארבעה חודשים התמלאנו בשריטות. שממה. (צוחק) אבל הדברים האלה לא כואבים. מארי אני אגיד לך ... שממה. בה! ראיתי את אחותי מניקה את ילדה בחזה מלא סדקים וזה גרם לכאב גדול, אבל זה היה כאב טרי, טוב, הכרחי לבריאות. מארי אומרים שילדים סובלים הרבה. שממה. שקר זה מה שאמהות חלשות אומרות, מתלוננות. בשביל מה יש להם אותם? ללדת ילד אין זר זר ורדים. עלינו לסבול לראות אותם צומחים. אני חושב שחצי מהדם שלנו נעלם. אבל זה טוב, בריא, יפה. לכל אישה יש דם לארבעה או חמישה ילדים, וכשאין להם אותם הם הופכים לרעל, כפי שיקרה לי. מארי אני לא יודע מה יש לי. שממה. תמיד שמעתי שהראשונות מפוחדות. מארי (ביישן) נראה ... כשאתה תופר כל כך טוב ... שממה. (תופס את הבלגן.) תביא. אני אגזור את התלבושות שלך. וזה? מארי הם חיתולים. שממה. טוב (הוא יושב.) מארי ואז ... נתראה אחר כך. (הוא מתקרב וירמה תופס באהבה את בטנו בידיו.) שממה. אל תרוץ באבני הרחוב. מארי להתראות (הוא מנשק אותה. הוא יוצא.)
קונבנציונליות ודיכוי חברתי, אובססיה של ירמה ונישואין ללא אהבה וההתנגשות בין אינסטינקט, רצונות ומציאות, יגרמו ליצירה להיגזר בטרגדיה, אבל אני לא רוצה לחשוף יותר כך שתגלה אותה בעצמך בזה שיר יפה לאמהות.
