אינמקולאדה טבע היא חוקרת במרכז לחקר הנפש, המוח וההתנהגות באוניברסיטת גרנדה, עורכת מחקר על מיניות בקרב מתבגרים, שנראה כי הוא מראה את השפעה של תפקידי מגדר וסטריאוטיפים.
הם הסטריאוטיפים המסמנים כי על בנות להיות מתחמקות או פאסיביות יותר, וכדי להשיג התפתחות רגשית גדולה יותר של הקשר, עליהן להיות מעורבות בחוויות מיניות. גם הציפיות לפי התפקיד המגדרי יכולות להזיז את הבנים לקיים יותר פרטנרים ויותר מערכות יחסיםבעוד שבבנות צפוי בדיוק ההפך.
בני נוער מתחילים את המין האוראלי והנרתיק שלהם בגיל 15 ומגוון ההתנהגויות גדל ככל שהם גדלים. קונדומים הם שיטת המניעה הנפוצה ביותר, אך לא במין אוראלי ואנאלי; בנוסף, הסיבה שהם משתמשים בה היא מניעת הריון, ולא מניעת זיהומים המועברים במגע מיני.
הבנות מרגישות פחות מסוגלים לדבר או לנהל משא ומתן על שימוש בקונדומיםלכן חשוב לקדם את פיתוח המיומנויות החברתיות מהמשפחה, ולהתעניין בתוכניות המפותחות בנושא זה בבתי ספר, מכונים או גופים אחרים. מיומנויות חברתיות אינן משמשות רק בתחום יחסי המין, אלא הן גורמות לאדם להרגיש בטוח יותר.
אני חושב שאני לא יודע אם העובדה שבנות פחות מסוגלות לבטא את עצמן במערכת יחסים מינית, לא תהיה (לפעמים אני אומר) גם קשורה לאותם מערכות יחסים של שליטה מוגברת בזוג שבין קטינים, מהם אנו אנג'ל פראלבו דיבר.
המחקר שנערך בנושא התנהגות מינית ופרקטיקות מיניות נערך במדגם של 4612 צעירים
לדעתי, התועלת של מחקרים אלה היא לפעול כתזכורת למבוגרים, במובן זה שחינוך מיני כאשר ילדים קרובים לגיל ההתבגרות, לא צריך להתמקד כל כך בהעברת מידע, כמו בהקשבה (בהנחה ש רוצה לדבר), לחשוף את הערכים שלנו, להימנע משיפוטים ולהיות 'זמינים' כאשר ילדים (כבר לא כל כך גדולים) טוענים לעזרתנו בדרך כלשהי.
כששוחחתי על חינוך מיני בבתי ספר להורים שמעתי קריאות תשומת לב של בנים או בנות שהגיעו עם הוריהם. שתיים בולטות במיוחד: מצד אחד הם מתלוננים על כך להורים אכפת הרבה מהסיכונים האפשריים, ומעט מאוד מהרגשות של הצעירים בשטח. ושנית, הם מאמינים כי מבוגרים אינם סומכים עליהם.
