הרם את היד שיכול להבטיח שחייך ואיך שאתה רואה אותם לא השתנו לחלוטין על ידי לידת ילדים. אין ספק שאיש לא יכול היה לעשות זאת. מכיוון שכשאתה הופך לאמא (או לאבא) אתה לא רק משנה את סדר העדיפויות שלך אלא אתה חושב מחדש על דברים שהיית אמורה להיות אמיתית וכאשר הם משפיעים על ילדך ... אתה צריך לוודא שהם נכונים!
זה מה שמבטיח חוליו רודריגז לופז מה קרה לו בכך שהפך לאב והיה צריך להתמודד "יקום חדש ובלתי ידוע. ספקות וחוסר ביטחון תקיפו אותך."
אז זה דוקטור לביולוגיה ופסיכולוג הוא החליט לא להאמין יחד לכל מה שקרא באינטרנט או נאמר לו על אבהות והחל לחקור כדי ללמוד כיצד לגדל את בנו. מאותו מחקר מדעי אישי נולד הספר 'מה המדע אומר על חינוך והורות'. אנו חושפים כמה נקודות מפתח שיכולות לעזור לנו לגדל את ילדינו, להתאים את עצמנו לילדים, ולא לילדים אלינו.
"הכל כבר נאמר, אבל מכיוון שזה כל כך הרבה מידע, לפעמים קשה לעבד אותו (...) אז כל מה שאני מאשר ומפרט בספר הזה הוא תוצר של המחקר והמחקר המדעי שהיום הוא הדבר היחיד שמתקרב מעט לאמת האובייקטיבית, בלי לתמרן או להטות. "
כך מדבר מחבר ספרו ומה מבדיל אותו מהשאר ושהוא נולד עם מטרה אישית ושהוא רצה לשתף אותו כי "זה יכול לעזור להורים אחרים."
"להיות הורים זו לא הרפתקה, זו אחריות.""אנו זקוקים ליותר אמצעי פיוס"
חוליו רודריגס מתעקש על כך "החברה שלנו מובילה אותנו לאבהות מרוכזת מבוגרים, כשזו חייבת להיות הורות מרוכזת ילדים", חשוב על צרכיהם של ילדים ולא של מבוגרים.
בתינוקות ועוד 13 הדברים שאמרתי לא הייתי עושה כאבא, ועכשיו תסתכל עלי"לילדים יש עולם ילדים משלהם, עם הבעיות שלהם, המשברים שלהם, הרעיונות שלהם, הקונפליקטים שלהם, הפחדים והדאגות שלהם. עלינו להסתגל לעולם ההוא, לאמץ נקודת מבט ממוקדת בילדים, להקריב את עצמנו כדי להבין אותו, להתכופף לדבר איתו. בשיאו. זה הזמן שלו ואתה צריך לתת לזה את הכל. חוץ מזה זה גם מועיל להורים. "
ואשמת היחס הזה אינה של ההורים "אבל היעדר אמצעים שיוכלו לשלב את העבודה והטיפול * בילדינו."
אנחנו אומרים "התינוק לא נותן לנו לישון", כשהוא לא אשם, אבל אנחנו צריכים לקום בשבע בבוקר כדי לעבוד. וזה קורה כשחוזרים תשושים מהמשרד: "הילד לא בוכה בגלל שהוא כבד, אלא בגלל שהוא זקוק לתשומת ליבם של הוריו, למגע עימם. זו תגובה הישרדותית ביולוגית."
לכן, מתי הולכים לנקוט אמצעי פיוס טובים המאפשרים לנו ליהנות יותר זמן עם ילדינו, לחשוב מה הם באמת צריכים ולא מה שאנחנו חושבים שמבוגרים צריכים, איך לעבוד קשה יותר כדי לתת להם יותר דברים.
"גברים לא בוכים"
מבין כל הביטויים המפורסמים שעלינו לשמוע מ"קולות מנוסים ", זה הראשון שאליו התייחס חוקר הגנטיקה של מחלות פסיכיאטריות בסנטיאגו דה קומפוסטלה.
"אין לה שום בסיס מדעי והוא אינו תואם כלל את מה שצריך לעשות בחינוך ילדינו. למעשה, זה נוגד את מה שמועיל להתפתחות הרגשית של הילד."
אני לא מבין את העמדה שקובעת שאתה צריך לתת לתינוק לישון לבד, בחושך ולתת לו לבכות עד שהוא יתרגל לזה. אף מחקר לא תומך בעמדה זו, אלא להפך.
תינוקות אינם מבינים שהוריהם עומדים מאחורי הדלת ושהם לא נותרו לבדם. הם רק תופסים את הפחד הביולוגי מהמוות, מולדים, שהם חשים בכך שהם מאמינים בעצמם לבדם וחסרי הגנה לפני העולם.
זה מסביר על ידי אב זה, חוקר על בסיס מדעי של הורות, שמודה בכך "תומך גדול בבית הספר עד גילאים מתקדמים מאוד כדרך לחנך את ילדינו" בביטחון והערכה עצמית המקנה קרבה להורים, במגע גופני.
תרגול הקולצ'ו חיובי ליציבות רגשית.
זו הסיבה שהוא מתעקש שיש לדאוג לילד בכל פעם שהוא דורש זאת, כדי לגרום לו להרגיש בטוח ומוגן.
"תדע כשאתה מתבגר"
המחבר מסביר שהדבר היחיד שמושג עם גישה זו הוא "לנתק את הסקרנות המולדת של ילדים". מבטיח שהם צריכים לדעת "מבוגרים בדרך כלל נותנים הסברים לנוחות, מכיוון שזה קל לנו יותר."
עם זאת, עלינו לעשות את ההפך: אל תגבילו אותם ועודדו את סקרנותם.
"ילדים אינם מבוגרים בקטן, הם ילדים (...) כל החוקים, הנורמות, ההנחיות וכו ', שמופעלים על ידי הוריהם על ילדים הם נורמות למבוגרים."
"איננו יכולים להעמיד פנים שילד משחק חמש דקות ואז בא איתנו ויושב ליד השולחן בצורה מושלמת, בלי לומר מילה ושיחות מדיניות מתמשכות. זה לא יהיה כדי להתנהג, אלא לשים קץ לילדות."
"סטירה בזמן"
זה עדיין מפתיע שכאשר כל המחקרים הראו כי אלימות אינה יעילה, ישנם עדיין אנשים המגנים עליה בגידול ילדים.
את זה נאמר חוליו רודריגז, כי בלחי אתה לא לומד שום דבר חיובי:
"אנו רק מחדירים לילד פחד וזה המודל שיהיה לו, הזיכרון שאנו נותנים לו כהורים. הפעלת אלימות גורמת לטראומה וקונפליקט והם מניחים שזו הדרך לפתור את כל הבעיות ושאתה רק החזק ביותר הוא זה שמנצח וצודק, כשזו עמדה שגויה לחלוטין. "
עמדת ההורים צריכה להיות, על פי הפסיכולוג, של כבוד "הוביל דוגמה, מכיוון שילדינו מחקים אותנו בכל דבר ואם אנו משתמשים באלימות, הם ישתמשו בזה גם במערכת היחסים שלהם עם ילדים אחרים."
"אתה צריך להימנע לחלוטין מאלימות פיזית, פסיכולוגית או מילולית. אתה צריך לקחת נשימה עמוקה, לעשות מדיטציה, לחבק אותה ולנהל משא ומתן איתה על הכללים וההתנהגויות. במקום ללמד אותו לציית לסמכות אתה צריך ללמד אותו לנהל משא ומתן עם הרשות. הכבוד מושגת על ידי הפגנת התבונה והיותה עקבית, לא להיות החזקה ביותר או לכפות באמצעות הפחד".
"העונש הטוב ביותר הוא הפרס"
"על מנת לבסס התנהגות ספציפית אצל הילד, היעיל ביותר הוא הפרס. בתוך אלה, כדאי לשבח ולתאר את המאמץ המאפשר התנהגות זו. כדי לחסל התנהגות ספציפית אצל הילד, היעיל ביותר הוא לתגמל את ההתנהגות ההפוכה. ".
כך נאמר הפסיכולוג והחוקר, שמוסיף כי "העונש השני הטוב ביותר הוא השמטת הפרס. אבל זה יהיה הרבה יותר טוב אם לעולם לא תצטרך לפנות אליו."
והיא מתעקשת שהמפתח לחינוך ילדים הוא דיאלוג.
"המכתב נכנס בחיבוקים, בצחוק והסבר."הנחיות בסיסיות לתקשורת טובה
ובשלב זה, הדבר מציע כמה שינויים ביחס ההורים, חיוניים לשיפור התקשורת ובסופו של דבר, חינוך ילדים:
- כשמדברים עם ילדים, במיוחד כשהם עצובים, כועסים, אברמינצ'דו, מתוסכלים או מדויקים תסביר להם משהו או הסיבה איתם (הבסיס של כל ספרו), הוא הרבה יותר טוב:
- כרע לגובה שלך.
- הסתכל להם בעיניים (ויבדוק אותם).
- דבר איתם בנימה ניטרלית (אם כי בפנים אתה עומד להתפרץ מכעס).
כך יתמוסס מחסום הגובה כולו ומשמעותו של הטלת כוח, עליונות ועליונות ותוקם שיחה בין שני שווים המדברים עליך אליך.
"ילדים הם בני אדם, אינטראקטיביים, שלומדים - ועושים זאת מהר מאוד ובקלות - שמתפתחים ומסתגלים."- כמו כן, באותה עמדה, אחרי או לפני הדיבור, אתה יכול לחבק את הילד; שמרגיע אותו, מנחם אותו ומאחד אותו שפונה אליו.
כאשר הנאמר אינו נכפה על ידי הכוח המופעל באופן בלתי מודע על ידי עמדתו הזקופה של המבוגר, אלא מוצג מדבר באותו גובה פיזי, אך גם פסיכולוגי, המוח הקטן שלך יירגע ויקבל את המילים האלה טוב יותר.
"בואו נשלב את הילד, בוא נתייחס אליו כשווה.""המחווה הפשוטה הזו, זו של טרחת ההדבקה כדי לכלול אותה בעולם, של מבוגרים, שהוא רואה בלתי נגיש ובלתי מובן, היא מחווה בעלת חשיבות חיונית כדי שהתקשורת תזרום הרבה יותר טוב והמסרים שלנו חמים בו. "
עלינו לדאוג לבריאותם הרגשית של ילדים, מכיוון שהם העתיד
עבור הפסיכולוג ברור מאוד הצורך לדאוג לבריאותם הגופנית של ילדינו, אך גם לבריאותם הרגשית. וכדי להשיג זאת עלינו לתת להם גם את החינוך הטוב ביותר האפשרי, ולא רק ברמה האינטלקטואלית אלא גם ברמה הרגשית. וכדי להשיג זאת עלינו לשפר את פיוס המשפחה והעבודה, כדי שיהיה לנו זמן עבורם.
וכך נוכל לענות על כל צרכיהם הביולוגיים: לעודד את סקרנותם ולתקשר איתם לא כסמכות אלא על ידי היותם לצידם, להעניק להם את הביטחון הביולוגי שהם צריכים להגיע לביטחון רגשי.
"זה יהיה אידיאלי אם הורים וילדים יוכלו לישון יחד באותו החדר או באותה מיטה לפחות בחמש השנים הראשונות לחיי ילדיהם."
כך מביע חוליו רודריגז, שמסביר זאת "ישנם מחקרים רבים המראים שילדים שגרים בבתי יתומים, גם אם רק תינוקות, סובלים מבעיות פסיכולוגיות רבות, מכיוון שהן חשו שההישרדות הבסיסית שלהן לא נטשה על ידי הוריהן."
בתינוקות ועוד, האבא שחשבתי שאהיה והאבא שאני עכשיולכן עלינו לבצע שינויים בחברה, בחוקים, התומכים באבהות, המאפשרים לנו להבין שבכי הוא המנגנון שיש לילדינו כדי לקבל את תשומת ליבם של הוריהם, אינסטינקט הכרחי להישרדותם ולא דרך לעצבן.
אך חוסר 'סבלנות' זה עם ילדינו אינו באשמת ההורים, אלא בלחץ המעורר ניסיון לנסות ולהגיב לדימוי של להיות הורים טובים, להיות מלאים בעבודה ובבית, להגיע לכל דבר.
"הורים כל כך עייפים ורוויים שאנו דואגים לצרכים הבסיסיים שלהם, אך אין לנו זמן לרווחה הפסיכולוגית והרגשית שילדינו זקוקים להם."נקודות המפתח לחינוך רגשי וקוגניטיבי
לסיכום לראיון שעשתה תינוקות ועוד ל חוליו רודריגז, ביקשנו ממנו לסקור את הנקודות הבסיסיות המסכמות את תוצאת המחקר המדעי שלו לחינוך טוב. בנוסף לנקודות שכבר דנו, אלה הם הטיפים שלו להורים:
- ההיגיון נלמד כמו גם לדבר. עשה זאת מהרגע הראשון, גם אם אני לא מבין אותך.
אצל תינוקות ועוד העבודה שלהם בלתי נראית של אימהות: זו שאיש אינו רואה, מעטים מעריכים אותה וכל כך מרוקנת אותנוהסבירו לילד את כל הכללים שעליו לעמוד בשלומו, מערכת היחסים האזרחית שלו עם אחרים, בריאותו וחינוכו. אל תכפו אותם בסמכות, תנו לילד להשתתף באופן פעיל בתהליך. הסבירו אותם ואז תנו לו חופש לבצע אותם.
הדבר היקר ביותר לילד הוא זמן בילוי עם הוריהם; כן, מקדיש תשומת לב מלאה. חנה את הטלפונים הסלולריים שלך, מחשבים וטלוויזיה, שכב על האדמה ורכב על רכבת הדמיון והמשחק. היכנסו למצב "רב הרפתקאות הכאוס".
למדו אותו להכיר ולהביע את רגשותיו (גם באופן אומנותי), שהוא מחליט את הדרך בה הוא רוצה ללכת. לעולם אל תגביל אותו או שפט את החלטותיו. להפך, עודדו אותו, תמכו בו וחגגו אותו. תמיד.
למדו אותו שהעצב והזמנים הרעים הם חלק מהחיים, שאין להימנע מהם או להסתיר אותם, שעליו לעמוד מולם.
עודדו אותו לעשות דברים שלא טובים לו. זה יעזור לך לאבד את הפחד שלך מכישלון, לשנות ולנסות אתגרים ומשימות חדשות. זה יהיה שימושי גם מכיוון שזה יגרום לכם להתרגל לצאת מאזור הנוחות שלכם ולייחס יחסי הישגים וטעויות ויגן עליכם על ידי תרומה לכך שהאגו שלכם לא יהיה מנופח באופן מלאכותי או ייפגע בגלל הפוגה. יש להשמיד את האגו.
למדו אותו בהתמדה זו שליטה, שהדבר החשוב הוא לא ליפול לעולם, מכיוון שזה בלתי אפשרי, החיים אינם כאלה. הדבר הרלוונטי הוא לקום תמיד. כישלון חשוב מכיוון שהוא מאפשר למידה.
תן לו חופש להחליט על הפרויקטים שלו, על המשחקים שלו, על היצירות האמנותיות שלו ושל פעילויותיו. ואז, תמכו בו בהישגים ובמצוקות, הראו לו חיבה ותודעה, העריכו את מאמציו. למד אותו שההצלחה היא יחסית ותלויה בהרבה מקרים. הזכייה לא הופכת אותו לאדם טוב יותר מאחרים וגם לא מגיע לו יותר כבוד.
למדו אותו להיות אמפטי, רחום ומכבד כלפי אחרים. זה יבטל את הנרקיסיזם שלו וימנע ממנו להיות מרגיז, כועס, מקנא, עוין, מקנא וחסר ביטחון.
לעולם אל תפקפק בכך: אל תיכנע או תיפול למאבק של 'הורים מתחרים' או תיכנע ללחץ החברתי הקצר והחומרני. אתה עושה את הדבר הנכון, אתה מגדל בן אנוש, אפילו עבור עולם זאבים. מזרן הנוצות שלו, חליפת החלל העטיפה בבועה וחדר השריון הרב-ממדי שלו, יאפשרו לו לשרוד בו, לאלף אותו, לשלוט בו, לשפר אותו ואפילו לשנות אותו.
תמונות | י.פ.י.
מה המדע אומר על חינוך והורות
היום באמזון תמורת 17.10 יורו
