רפורמה לאחר רפורמה חינוכית אנו מוצאים תוצאות דומות מאוד: תלמידים חסרי מוטיבציה, חוסר יצירתיות, חוסר יכולת להכין את התלמידים לאתגרי העתיד, בעיות של הערכה עצמית ורמות גבוהות של כישלון בבית הספר. מערכת החינוך הספרדית עצובה. אבל האם בית הספר, כידוע, הוא המודל היחיד והטוב ביותר שאפשר?
הדבר הראשון שעלינו לקחת בחשבון הוא מה באמת מטרת החינוך, ואם יתכן כי הכישלונות מקורם בכך שהמודל בו אנו משתמשים אינו מעודכן, מיושן. קולות רבים מועלים במובן זה אך נראה כי אין שום יכולת או נכונות להקשיב להם.
למידה טבעית אצל בני אדם
בני אדם למדו תמידזה דבר טבעי בנו: סקרנות, התגברות, פתרון בעיות והעברת ידע הם המאפיינים הבולטים ביותר של המין שלנו. אך האם תמיד השתמשנו באותו בית ספר?
התשובה היא לא. לאורך ההיסטוריה למידה של ילדים וצעירים בוצעה בדרכים שונות מאוד, המתאימות לצרכיה של אותה חברה, וגם, זה יהיה אבסורדי להכחיש זאת, הצעות להנצחת החברה. אך בנוסף לכל אלה, מודלים להוראה היוו תמריץ שהוביל דורות חדשים להתגבר על האמור לעיל ולחדש. האם בית הספר שלנו באמת מגיב לצרכי החברה שלנו?
סקירה של מודלים למידה בתולדות האדם
בפרהיסטוריה בני אדם חיו בקבוצות קטנות שקיימו יחסי קרבה וילדים, הילדים הוסבבו על ידי הקבוצה, למדו ישירות מאנשים אחרים: הוריהם, ילדים גדולים יותר ומבוגרים אחרים בקבוצה. בחלק מהמקרים היו מבוגרים ששלטו בטכניקות מסוימות או הכירו סיפורים טוב יותר מאחרים ויהיו אלה שיעבירו אותם. לא נבחר אדם קבוע כמורה ולא היה מקום ספציפי ללמוד. ההוראה נבנתה סביב שתי כישורים אנושיים גרידא: שיחות וכישורים ידניים. החיים היו מה שהתורות סיפקו והיו קשורים אליו מקרוב.
איתו ניאוליתית הייתה חלוקה גדולה יותר של העבודה. הערים הגיעו, הכמרים התמחו בידע ומעל לכל, הכתיבה הגיעה. לא כל האנשים למדו לכתוב וזה בטח אם זה נעשה במשהו שעשוי להידמות לבתי הספר שלנו, שם לימד מורה טכניקה או ידע מובחרים.
ב יוון הקלאסית אנו מכירים מודל הוראה אחר, זה של הפילוסופים, שבוודאי אינו בלעדי לעולם ההלני הקלאסי, אך אנו יכולים להצביע עליו כפרדיגמטי. ילדי הכיתות העליונות היו לומדים בבית וכאשר הם התקרבו לבגרות או שכבר היו בהם, הם בחרו ונבחרו על ידי מורה, חכם, שהעביר להם את הידע שלהם באופן אישי. ברומא אנו מכירים בתי ספר הדומים לשלנו, במובן זה שאם נשלחו ילדים (ולפעמים גם בנות) עם מורה ללמוד את הידע הדרוש למימוש אזרחות, אך הם היו באותה מידה בחירה חופשית ו הם לא הוסדרו על ידי הרשויות.
ב ימי הביניים המנזרים, הגילדות והפטרונים היו אלה שבאופנים שונים מאוד סיפקו חינוך, אם כי זה תמיד הוגבל במקצת לקבוצות קטנות. האחרים המשיכו ללמוד מהוריהם ומבוגרים אחרים סמוכים, אך רק מה שהוגבל לתבניות הדת ולעבודה שנעשתה. הניידות החברתית הייתה קטנה מאוד.
בואו של בית הדפוס זו הייתה מהפכה שאפשרה למילה הכתובה להיות הרבה יותר נגישה, אך עדיין מוגבלת. הרנסנס היה שינוי כיוון במובן של הידע, שהחזיר את המחקר וגיבש את הבסיס של הידע המדעי.
רוב האנשים שרכשו תרבות גבוהה לא פעלו אחרי תוכנית סגורה, הייחודית ותוקפה על ידי המדינות, אלא חיפשו את האינטרסים שלהם והמורים שהכי התאימו להם. אפילו ב אוניברסיטאותעד לפני כמאה שנה לא נכנסו לבחינות כניסה או למחקרים שקיבלו תוקף, ולא התקיימה סדר יום סגור. נכון שהם היו דבר אסור לרוב האוכלוסייה, אך בסופו של דבר, היה צורך לשקול אם להפוך אותם לחלק מ"קורסוס הנאמורה "הגיוני מאוד, כאשר עליהם לאפשר גמישות רבה יותר.
עם ההארה והמהפכות הבורגניות הוקמה המודעות לחשיבותם של האנשים לקיומם של גורמים משיקול דעתם וכי יש להגיע אליהם עם הרחבת ההוראה והתרבות. ובית הספר הוצג כדרך להשיג את האידיאל הפרוגרסיבי הזה. עובדה בעלת ערך שאי אפשר להכחיש. אבל ה המהפכה התעשייתית והאידיאל הזה היה שקוע בסוג אחר של תחומי עניין: הכשרת עובדים שיכולים להסתגל למה שצפוי להם במפעלים.
פדריקו גילרמו דה פרוסיה היה זה שהטיל מודל חינוכי שאנחנו עדיין מקיימים על סמך ההומוגניות של הידע, שליטת הברזל של המדינה על תכנים, כישורים ואישורי הוראה, וחיפש, מעל הכל, גיבוש של נושאים צייתניים שהיו מוכנים עקוב אחר דפוס התנהגות קבוע. מודל בית הספר הפרוסי הורחב ולמרות הביקורות על תנועות כמו סוציאליזם אוטופי, זה מה שבסופו של דבר, כל המדינות הניחו, מבלי להיות מודעות, אפילו ברגעים הכי פרוגרסיביים, שקיימת תוכנית לימודים. מוסתר מעוצב עם חפץ שאינו חופש, אלא אחידות וציות.
כפי שהתיעוש אמר שזה מה שהפך את הארכת ההכשרה הבסיסית לנחוצה מבחינה היסטורית, מכיוון שעובדים עתידיים היו צריכים להיות מוכנים לעמוד בסטנדרטים, לוחות זמנים מאומצים ובתי הספר עצמם ייראו כמו מפעלים. לוח זמנים קבוע המצוין על ידי צפירות, הפרדת ידע או עבודה, הומוגניזציה של התלמידים ותכנים. ונראה כי אין דרך אפשרית אחרת לעצב בית ספר מזה. ושם אנו ממשיכים, מחנכים ילדים מהמאה ה -21 באותו המודל כמו במאה ה -19.
החברה של היום וצרכיה
אבל החברה שלנו שונה לחלוטין. זה משתנה מהר מאוד וגם ההתקדמות המדעית, הטכנולוגית והתרבותית עושה זאת. חיוני שבית הספר יסתגל לשינויים העצומים ויניח כי טכנולוגיית המידע היא כיום כלי שיש לכלול אותו בראש סדר העדיפויות.
כל הרגלי התקשורת החדשים הללו צריכים להיות חלק מהידע ומהאופן שבו מועבר הידע. ובאותו הזמן אסור לי לשכוח את הבסיסים הביולוגיים והאבולוציוניים שהיו למידה אנושית מאז ומעולם: פעולה ומילה ישירה, ניסויים, חיים. טבע, נוגע בדברים, עושה אותם כי אתה רוצה ללמוד איך לעשות אותם, את האדמה, את השמים, את הצמחים, את הנהרות ... כל מה שנשאר בסיסי לבניית למידה משמעותית אצל ילדים.
אבל בתי הספר שלנו אינם כאלה. מדובר בבניינים סגורים, עם ברים, עם כיתות ושולחנות עבודה, עם ספרי לימוד ובחינות כתובות. הטכנולוגיות החדשות מופיעות אך תמיד כתמיכה במה שהוא באמת "רציני" ואם אנו מדברים על נגיעה, הרגשה, היותנו אמוציונליים ובקשר עם הסביבה הטבעית והאנושית, זה עדיין קורה פחות.
מרפסות מלט. כסאות ושולחנות בהם הילד צריך להישאר יושב ומקשיב ומבלי להפריע. תכנית לימודים סגורה, בידוד מהמציאות החיונית, מבנים סמכותיים והערכה חיצונית. כל זה תורם לכך שהבית הספר מפסיק להיות מחובר באמת לצרכיהם של ילדים כבני אדם קטנים בהתהוות ובמציאות של עולם מורכב ומשתנה.
לא סיימתי, בנושאים עתידיים אדבר על הרפורמות החינוכיות הריקות וחסרות התועלת ושאלות ארגון התכנים והמרחבים שגורמים לבית הספר להיכשל ולהמשיך להיכשל. ושהוא ייכשל הרבה יותר אם הוא לא יבצע טרנספורמציה עמוקה. בית הספר שיש לנו בספרד אינו היחיד האפשרי או הטוב ביותר.
