האם ילדי המפתח הם אגדה אורבנית? כולנו שמענו עליהם, וכימות המימד של הבעיה החברתית הזו (ילדים בגיל בית הספר שחוזרים לבית בו אין אף אחד) אינה משימה קלה ונעימה.. עם זאת, בימינו כמה מדיות מידע דאגו ל"חילוץ "מחקר משנת 2009, לפיו 350,000 ילדים בגילאי שש עד 14 בילו את אחר הצהריים בימי עבודה לבד בבית.
נראה שמדובר בחקירה של הנציבות הארצית להתייעלות של לוחות זמנים ספרדיים, שמצביעה גם על כך ש -70,000 מהילדים האלה בדרך כלל אוכלים בלי אף אחד מההורים, וכמעט מיליון מאמינים שהוריהם מעטים איתם מכיוון שהם עובדים יותר מדי. 'כמה מוגזם!' יש שיחשבו; "ובכן, מדוע יש להם ילדים?", אחרים יגזרו משפטים. אבל האמת היא שמציאות זו קיימת, אם כי אינני יודע אם במונחי המחקר האמור, וכי לא מדובר בהאשמת ההורים, שבוודאי ירצו לבלות יותר עם ילדיהם.
אם אני מתחיל לספור את הילדים בסביבתי מאותם הגילאים שיש להם מפתח בית וכשהם חוזרים בצהריים או אחר הצהריים הם לבד, אני מוציא בקרוב עשרה ילדים (וחשבתי רק על מספר דקות); יש כמובן הרבה יותר, אך לעשרה אלה ואחרים אין את העיירה בה מתגוררים קרובי משפחה אחרים המטפלים בהם.
אני מכיר ילדים בני שמונה שחוזרים לאכול לבד, אחרים שחוזרים הביתה אחר הצהריים ומתחברים לאינטרנט תוך כדי שיעורי בית עד שהראשון של ההורים שלהם חוזר בשבע וחצי או שמונה, ויש אפילו כאלה שב חמישה ניגשים למקום עבודתו של אביו או אמו כדי לקבל את פניו וליהנות ממגע חולף כרצונו. אני מכיר גם מקרים של תלמידי בית ספר שמאז גיל 12 היו צריכים לטפל באחיהם הקטנים
לכן זו לא המצאה של אף אחד שיש "ילדי המפתח", שאנחנו לא רוצים לקרוא להם ככה, או שאנחנו חושבים שדאגה לא נחוצה; אך הכחשתה לא תביא לשיפור במצבם של הקטנטנים האלה. אל תגידו לי גם 'כשהייתי קטנה טיפלתי גם באחים שלי ושום דבר לא קרה לנו', כי כשהיינו ילדים אם לא היינו עם הורים, הייתה שם סבתא, דודה או שכנה שאיתם לחלוק את אחר הצהריים; עכשיו לא כל כך.
אנחנו גם לא ניכנס לטעות בקריאת התופעה 'הפרעה', המסווגות די כקטינות.
שינויים בסביבה החברתית והמשפחתית
תרצו או לא, מבנים חברתיים השתנו רבות, ו הם עשו את זה כל כך מהר שגרמו לכך שיש ילדים אשר מחוסר ערכי התייחסות, או בגלל שיש להם השפעות רבות מדי על ידי המדיה האורקולית, נראה שהם צומחים מהר מדי (אנג'ל פראלבו אמר לנו בראיון זה). ילדי המפתח קורים לפעמים, וכאשר הם מתרגלים להתפרנס, ולא מבקשים עצה או אישור מאף אחד, אז קשה להם לקבל את הערותיהם של מבוגרים.
הורים עושים מה שהם יכולים, והעבודה היום היא לא עניין של מה בכך, ולכן במקרים בהם לא תהיה נוכח כשילדים יגיעו הביתה, יש כמה טיפים מאוניברסיטת ההורים שעוזרים. להמשיך לממש את התפקיד החינוכי:
- (בבחירת בית ספר) דרג בזהירות את המרכז אליו תלך. זכור כי לא לכולם יש את לוחות הזמנים של המחלקה או שירותי התמיכה.
- עשה את שינוי פרוגרסיבי. השאירו כמה מפתחות מראש כשאתם עדיין איתו בבית. אתה יכול לבדוק אם אתה שוכח אותם בבית, אתה מאבד אותם ...
- תן להם רמות גבוהות יותר של אחריות פרוגרסיבית בהיבטים אחרים. זה חיוני אם אתה רוצה להיות אחראי, בדוק שהוא יכול להיות באוטונומיות הבסיסיות שלו.
- וודא שהוא יודע לפתור בעיות ולהתמודד עם קשיים. גם אם כן, תנו לו לפתור קשיים קטנים מדי יום.
- היו מציאותיים ביחס ליכולות הגופניות והפסיכולוגיות שלכם: האם לוקח כוח לפתוח את הדלת? האם אתה באמת יכול לטפל באחים שלך? האם אתה מבין ומצפה את הסיכונים שבפעולותיך?
- מצא אדם קרוב שיכול ללכת במהירות אם יקרה משהו. * עזור להם לארגן זמן: שיעורי בית, פנאי, טכנולוגיות ...
- סמנו יחד איתו כמה כללים והנחיות בסיסיות להתנהגות והעלו אותם בכתב במקום גלוי ונגיש לאורך כל היום.
- תכנן כיצד יהיו הארוחות, שימוש בכספי חירום וכו '.
- נצלו את הזמן שאתם מבלים איתו כשאתם חוזרים הביתה לדבר ומעודדים תקשורת נוזלית. איך זה הלך? אילו בעיות עלו? האם פחדת? האם אתה מרגיש בודד חשוב להכיר את הרגשות והרגשות שלך ולתת לך את האפשרות לבטא אותם.
- אל תשכח שהאחריות החינוכית שלך עדיין שם. גם אם אתה לא רואה אותו הרבה, הגדיר את הגבולות ודרש אותו עד כמה שניתן.
בחיפוש אחר פתרונות
פתרונות ?, buf !, משפחה ממשית ופיוס בין עובדים, שירותי תמיכה כמו בתי ספר לערב או מרכזי משחקים, בנקי זמן (חפשו אותם, יש בערים רבות), ושכולנו מעזים ליצור קהילות טבעיות בהן המחויבות של חלקם להקל על משפחות עם קשיים בטיפול בילדים בגלל חוסר זמן וללא תנאים או ציפיות להדדיות.
מה שיש לנו עכשיו (ושוב אין כוונת הכניסה הזו להאשים אף אחד), הם ילדים שצופים בטלוויזיה רבה וספוגים בהדוניזם הטמון בחלק מתכניה; יש הגישה לתוכן פורנוגרפי ברשת עם פחות מעשר שנים; ורבים שבמקום לארוחת חטיף אוכלים שקית פינוקים, או אפילו סנדוויץ 'בין לבין, הוא לא הוכן בידי אבא או אמא, והוא גם לא ממולא בגבינה ועטוף באהבה.
אגב, אם מדברים על חטיפים, זה לא נדיר שילדים שמבלים כל הזמן הזה לבד, נוצרת הפרעה באכילה כלשהי, בגלל חוסר פיקוח.
יש לנו גם הורים שרואים אותם ורוצים אותם לדבר עם ילדיך משמונה וחצי עד תשע (זמן ארוחת ערב), והם מרגישים שהם לא מגיעים להכל.
באיזו מין חברה אנו חיים שהורים אינם מורשים להיות נוכחים בחיי היום יום של ילדיהם? זה במידה מסוימת 'רגיל' אין פירושו שהוא בריא או מתאים לגידול ילדים. האם יהיו יונקים אחרים שמאפשרים לצעירים שלהם לגדול לבדם לפני שהם מוכנים לתפקד בסביבתם? (במקרה של בני אדם מגבלת זמן זו אינה לפני בערך 16 שנים).
כפי שאתה יכול לראות שיש הרבה מה לשקף, אז אני מתבונן סביבי, בכל שנה יש יותר ילדים שנמצאים לבד כשהם חוזריםויש אפילו ילדים שכידוע שהם מטפלים בעצמם היטב בבית, מבקשים מהוריהם להוציא אותם מחדר האוכל; כלומר זו בעיה מתחילה וגוברת, זו הסיבה שההשתקפות.
