שלשום קראתי הצהרה של השר ורט שאמר כי "מורים יוצאים לשביתה בגלל שיש להם תעסוקה מאובטחת", לנוכח טיעון כל כך סוטה, אין ברירה אלא לזכור שהיום - למרבה המזל, וזה נמשך - זכות השביתה מוכרת כחוק. וכי הסיבות לשביתה בחינוך שנחגגות היום הם כה רחבים עד שהפחתות אינן בריאות כלל, אפילו פחות כשיש יותר מקבוצה מושפעת אחת.
אני לא אדבר על היום היום (למרות שזה נראה כך), אלא להגיב לכל אותם אנשים שאומרים שהשביתה נקראה על ידי מגמה פוליטית מסוימת, או שתלמידים עצלנים, או שילדים יאבדו יום לימודים; אני מרשה לעצמי להבטיח שההורים שעושים (אנחנו עושים) שביתה יכולים להצליח פחות או יותר, אבל יש לנו עניין רב בעתיד ילדינו. וגם - בלי לקחת את העניין בבדיחה - אנחנו יכולים להיות תובעניים גם עם הילדים, ועם מי זה מנסח את החקיקה החינוכית.
אני רוצה לזכור גם פוסט ישן, בו הוא הבטיח שיום אחד של לא ללכת לבית הספר אינו רלוונטי, אך בעתיד של בני הנוער, יצוין כי הטכנולוגיה של הצד השלישי של ESO תיסוג, או שיעורי ההדרכה יופחתו ( כדוגמאות).
הרבה רפורמות, מעט פריצות עם הדגמים הקודמים ופחות השקעות בחינוך מאשר בפינלנד
כידוע, ה- LOMCE כבר אושר על ידי הקונגרס ללא קולות בעד האופוזיציה, שנציגיה אמרו שהגיע "עם תאריך תפוגה", אם כי יישומה יתקיים לקורס הבא. בניסיון להציג את עיקרי החוק הזה (אותם אלה שיצרו מחלוקת כה רבה) אנו מאפשרים לעצמנו את הניתוח הקצר הזה, עם ההזמנה כי - אם אתה מחשיב אותו לא שלם - אתה יכול לתרום.
אני מודה שאם עלי להתחיל עכשיו לזכור את סבך ראשי התיבות המתאים לחוקי החינוך הקודמים, כנראה שאאבד את עצמי, וזה במדינה הזו לא נראה שיש מחויבות רצינית לחינוך, ורבים מאיתנו מרגישים שהתקנות תואמות את יומרות השליטים, מבלי לקחת בחשבון את צרכי האוכלוסייה. בפועל, הרפורמות אינן שהן היו עמוקות מאוד, והתוצאות שלהן ... כבר ראינו אותן לאורך זמן.
די אם נאמר שמאז סוף שנות השבעים סייענו (כולל ה- LOMCE) באישור 12 טקסטים משפטיים הנוגעים לחינוך.
לדברי הפרופסור של האו"ם, אלחנדרו טיאנה, יש לנו רק שני דגמים חשובים (חוק החינוך הכללי עם ה- GBS, וה- LOGSE עם ה- ESO), השאר הם עדיין נגיעות בעלות חשיבות רבה יותר או פחות, אך בעקבות אותו קו. ואנטוניו קבראלס (מאוניברסיטת קרלוס השלישי), מאשר כי החוק הזה רפורם באמור לעיל, "אך מבלי לשבור את המודל".
אני יכול לתרום משהו שאנחנו מכירים או אינטואיטיביים (הוא מדבר על זה כבר הרבה זמן): וידיעה שבפינלנד יש להם שיעורים נמוכים של כישלונות בבתי ספר, רמת הוגנות יותר ממקובלת, ותוצאות טובות בתוצאות בינלאומיות; אולי לא יהיה טוב לדעת שיש א השקעה יציבה בחינוך. נראה כי ייעודו של ייעוד ההשקעות של המינהל הציבורי כאשר הם מקצים נקודה נוספת של תוצר (5.8% לעומת 4.7%) לעומת ספרד.
יהיה מי שאומר "זה שבמדינות הנורדיות משלמים מיסים רבים", אבל האם אנחנו חושבים שהמיסים שהאזרחים משלמים למדינה בספרד נראים מעטים?
הקבוצות העוסקות בחינוך אינן מכחישות את הצורך ברפורמה, אלא לא בתנאים שבהם זה. ומצד שני ישנם (כסיבה נוספת לאי-הסכמה) הקיצוצים, המשפיעים על הפחתת המלגות, עליית היחסים, דעיכת צוות ההוראה וכו '.
האם התוצאות שלנו גרועות במבחנים בינלאומיים? כן, זה יותר מובן מאליו, האם אנו זקוקים לשינוי? נראה שהוא גם הכרחי. עם זאת, האם חוק המוצג כמרכז, היררכיה והפרטה, יבטיח את עתיד הצעירים? אני מתכוון לכל הצעיריםכמובן.
אם ההשקעה חשובה, גם התוכן
כבר הערנו על השינוי בתפקידה של הדת הקתולית (ועל אלטרנטיבותיה: ערכים תרבותיים וחברתיים בראש ובראשונה, וערכים אתיים בשני, על מה אנו מתלוננים?) יהפכו להערכה, עם מה התורה הקתולית (כי זו לא, לא, היסטוריה של דתות, אם כן הייתי בוחרת בה לילדים שלי) משווים אותו לידע המתאים לנושאים. ביטול חינוך לאזרחות, אשר שימש מורים רבים לסכסוכים בכיתות העובדים, ולהעברת ערכי ליבה של דו קיום.
הערנו גם שהטכנולוגיה מתנהלת כשורה, אבל זה לא כל כך חשוב לילדים שלנו?
בנושא השפות לא ארחיב הרבה, אך לאחר התיקונים שאושרו, ברור שספרדית היא שפת הרכב החינוכית ברחבי המדינה, שפות משותפות רשמיות בקהילות האוטונומיות המתאימות, בהתאם לתקנותיה והתקנות החלות. כמובן: הממשלה תקדם את הכסף מבית הספר הפרטי למשפחות שרוצות שילדיהם יקבלו שיעורים בספרדית, ואז תוזיל אותם לאוטונומיה של המימון, כדי להבטיח את זכותם של ההורים לבחור את השפה בה הם לומדים ילדים עם שפה משותפת.
אני תוהה אם הביקוש תואם בעניין זה, עם השינוי שנעשה
זה נראה שתשובה לבעיה שנוצרה על ידי מבוגריםיש לי ספקות אם ילדים מראים, אני אומר את זה מהניסיון שלי (שאני כבר יודע שאולי לא יוחזרו) כאם לילד, בהיותה דוברת ולנסיה, הגיעה לקהילה אוטונומית אחרת עם שלוש שנים, ומבלי לדעת ספרדית (יותר ממה ששמע מקרובי משפחה); תוך פחות משבועיים הוא תקשר עם הילדים שהוא ידע שמשתמשים בזה. עכשיו הוא לומד בשפת האם שלנו אבל קורא בשתי השפות (וגם באנגלית) ולא מבצע טעויות בספרדית.
באיזה כסף ציבורי מושקע?
ואם נראה לך שזה מוגזם להקצות את הכסף של כולם כדי לפתור בעיה שאולי לא, בואו להיות קשובים, כי האיסור על הקצאת כספים לבתי ספר יבוטל שמתבדלים בגלל סקס.
זה מוסיף להפחתת הסיוע לספרים או לחדר אוכל - דבר שאינו קשור ישירות לחוק, אך כבר מתרחש.
כאמור, החוק אושר, והוא נעשה תוך שילוב של 36 תיקונים חלקיים, מתוך יותר מ -770 שהוגשו, והיו הצעות אלה (המאושרות) של המפלגה השולטת בנו, וחלקן הסכימו עם UPyD
בניגוד למה שקורה באותה מדינה נורדית שאנחנו כל כך אוהבים לדבר עליה, החוק החדש נותן יותר יכולת להחליט על תוכן חינוכי לממשלה המרכזיתכלומר, רחוק מלהגיע לאידאל שיש לעיריות אפשרויות לנהל, מכסת ההחלטות האוטונומיה מוסרת.
ואם כבר מדברים על כישורים (במובן של כוח ההחלטה), עלינו לדעת כי גם השליטה המוסדית במרכזים גוברת, כי הדירקטורים ימונו ישירות על ידי הממשלהוכתוצאה מכך מועצת בית הספר תצייר מעט (אם לא כלום) בבחירת המנהל.
למותר לציין שהתמרון הזה מרמז גם על א צמצום דרסטי של תפקיד הנציגים של הורים (או מורים, או נציגי העירייה) בגוף כה חשוב להחלטה (מועצת בית הספר) עבור כל מרכז, ומגביל את עצמו לתפקיד מייעץ, על קצה המזלג: אין השתתפות, אין מקום לדיון והחלטות לא יתייעץ איתם.
בדיקות ועוד בדיקות
של הערכות חיצוניות כמכשיר להערכת הלמידה של התלמידים, אנו יכולים לומר שלראשון (בכיתה ג 'של יסודי) יש העמדת פנים לאיתור בעיות חינוכיות, לשיפורן או להצביע על התלמידים? ובמקרה שנגמר ה- Baccalaureate יהיה לו משקל של 40% בכיתה הממוצעת שיעבור, לעומת 60% מתוצאת המחזור, שתושג, זכור, עובד שני קורסים.
עם המבחן החיצוני בסוף ESO, יהיה צורך לקבל את התואר. הגישה לאוניברסיטה תיעשה על ידי האוניברסיטאות עצמן. אנו עדיין מוצאים (שאני לא שוכח) הערכה אחת נוספת בסוף השלב הראשוני, זה לא יהיה מכריע לקבל את התואר.
החל מיישום ה- LOMCE, המרכזים יוכלו לפרט את הדירוגים עם תוצאת ההערכות, דבר שהחוק הקודם לא איפשר, כך שהמרכזים לא התחרו זה בזה. מומחים אומרים כי הרשימות הללו יעדיפו בתי ספר עם תוצאות טובות מאוד, ואחרות עם "ציונים" גרועים יותר (נניח את זה בבירור: המובלעת, הבעלות, המצב החברתי-כלכלי של משפחות שלוקחות ילדים למרכזים אלה) לא ייצא ממש נעצר היטב, נניח. משהו במה שהזהיר אנדראס שלייכר (לא פחות ממזכיר החינוך של ה- OECD).
בכדי לקיצור מעט, נקודות אחרות שיצרו את ההבדלים בין פוליטיקאים ובעיקר עימות עם מגזרים שונים, הן שינוי מעמד של פקידי חינוך, מה שיגדיל את שעות ההוראה ועשוי לשנות את יעדן. גם בחירות הבחירה בקליפורטיס מופחתות והבחירה למסלול תהיה קדומה יותר (דבר שיכול להוביל להפרדה צפויה של סטודנטים.
לבסוף, נוכל להבהיר כי המחקרים התומכים במערכות חינוך מוכשרות, מה שהם מודדים זו תרבות שאינה מאבדת את ראייה של "חינוך", הם לא מבססים את השינויים על שאלות אידיאולוגיות, אלא על מידע אמיתי.
אני משאיר לך סרטון שמסיים את הפוסט כשהתחלתי, מדבר על כמה מהסיבות שיש לקהילה החינוכית לדחות את הקיצוצים, ולהצטרף לשביתה.
תמונות | מריו סאנש בואנו, dcJohn, USAG- Humphreys In Peques ועוד | החינוך של ימינו אינו יכול להיות תחרותי: ילדים צריכים להיפגש ולחיות יחד
