חברינו לחברות קטנות ובינוניות ואוטונומיות הדהדו השבוע לחדשות מעט מעוררות מחלוקת, כשהראו לנו תמונה (זו שתוכלו לראות בכניסה לכניסה) בה תלוי שלט על מסעדת בר סאנטינה, דוחה לקוחות שיש להם ילדים (ובכן, חלקם).
ככל הנראה, בעל עסק זה חייב להיות מאוד לא מרוצה מכמה לקוחות הבר שלו ועוד יותר עם ילדיו, שהוא מדבר בכתיבה זו כאילו מדובר בחיות בר:
אנו מבקשים מאותם לקוחות שילדיהם פריליים וחסרי חיסון, לשמור אותם קשורים ועם תחבולותיהם דולקות בזמן שהם נשארים במקום זה.
ילדים אינם חיות בר
אני חושב שזה טעם רע מאוד לדבר על ילדים בצורה כזו, במיוחד כשאתה בבעלות על בר, אתה עובד למען הציבור ואתה אמור לגרום ללקוחות לשגשג העסק שלך.
אפשר לומר את אותו הדבר בלי לאבד את הטפסים בצורה זו, שכן הצעת לוע לילד היא דבר משפיל מכדי אפילו לדמיין.
עם זאת ...
עם זאת, למרות שהבעלים בורח מהזעם והחינוך דרך הפה (או בידיים, מכיוון שזהו מסמך כתוב), אני יכול להבין אותו, כי הכרזה מופנית לחלק מההורים ולא לכל ההורים.
לילדים יש סיבולת מוגבלת וכאשר הם הולכים למקומות סגורים והם חייבים להישאר דוממים במשך זמן רב הם נוטים להתעצבן, להשתעמם ולחפש אפשרויות העונות על צורכי הפנאי שלהם.
זה גורם להם לקום, להתחיל לרוץ, לשחק, להתערבב עם אנשים אחרים, לנוע בין השולחנות וכו '. ו לא כולם צריכים להיראות מצחיקים אכלו עם ילדים סביבכם, לפעמים מעצבנים.
ברגע זה ההורים צריכים לפעול ולהציע אלטרנטיבות לילדים לשחק משהו שקט יותר ולהימנע מאנשים אחרים להיפגע.
הבעיה היא שיש הורים שאינם מתאמנים ככאלה בהזדמנויות אלה וחלקם מבוגרים (ובעל הבר), בסופו של דבר הם גועל נפש ממה שהורים רבים גם היו מכנים "משחק ילדים" או "דברים לילדים". .
אני לא יודע אם זו דוגמא תקפה, אבל כשאני במשרד הסיעודי, חלק מהילדים מתחילים לפתוח ולסגור מגירות, ארונות, לגעת ולקחת דברים והרבה פעמים אני צריך להיות זה שמבקש מהילד בבקשה להשאיר את הדברים כמו שהם ואז להציע לו נייר ועט לצייר, מכיוון שהוריו אינם מפסיקים את ההתנהגות (ככל שאומרים "עזוב את זה", מבלי לשים לב אם הילד עוזב את זה, שהוא בדרך כלל לא), וגם לא מציעים אלטרנטיבה.
החופש של האחד מסתיים במקום בו זה של האחר מתחיל
אתה יודע שהפה שלי מלא במילה "כבוד" כשאני מדבר על ילדים. ובכן, כמו שאני תמיד מבקש לכבד ילדים (ולכן אני מתלונן על הטפסים ששימשו באותה הכרזה), אני גם מבקש מהילדים לכבד את הזולת וכדי שילדים ילמדו לכבד, על ההורים לשמש דוגמה, תוך שהם מכבדים גם הם.
נכון שילדים זועקים לשחק ולהנות, ועוד אם הם יושבים זמן רב, אך זה גורם לאי נוחות של אנשים אחרים וכי ההורים אינם פועלים כמתווכים במצב זה נראה לי קבלה.
לא הייתי הולך לבר הזה
אחרי כל מה שנאמר, ובהתחשב בכך שאני לא מחשיב את ילדיי כפריליים במיוחד, לא הייתי נכנס למסעדה כזו. אף פעם לא יודע אחד איפה הרף בין מה שילד יכול לעשות ואינו יכול לעשות לנוכח השלט התלוי, כך שלא הייתי מסתכן בקבלת מבטים שלא מסתייגים מהבעלים או מלקוחותיו, ולא רק בגלל זה, הוא שראיה כיצד הוא מדבר על ילדים, שהם עדיין אנשים, אין מעט רצון לפגוש את מחבר הספר פוסטר
