רבקה אן סדוויק התאבדה ביום שלישי שעבר בקפיצה לחלל הבניין מבניין מלט שהתגורר בלייקלנד (פלורידה); הייתי בן 12 וחיים שלמים קדימה ... עכשיו אני כבר לא. הרשויות חוקרות את מחברי המפץ הסייבר שאליו היא הייתה נתונה, שנראים כי הם אותם בני לוויה שלפני שנה הניעו את משפחתה של רבקה להוציא אותה מבית הספר בגלל ההטרדה המתמשכת שקיבלה הילדה.
זה היה על ידי המשך לימודיו בקריסטל לייק כשחייה של רבקה רכשו צבעים אחרים מכיוון שמסיבות מסוימות אני בספק אם מישהו יכול להבין, קבוצה של שותפים יזמה הטרדה שיטתית דרך הרשתות החברתיותבאמצעות ביטויים מעליבים שאף עודדו את הקורבן לקחת את חייו שלו. מספר חתכים בפרקי כף היד וניתוח בית חולים היו הטריגר לטריציה נורמן (האם) להחליט לחנך אותה בבית, ואז למצוא מקום באקדמיה לוטון. אימוץ התנהגות שאי אפשר להסביר או להצדיק, את שאר הבנות הם המשיכו לשלוח אליו הערות משפילות מתוך כוונה ברורה להפחית את ההערכה העצמית של רבקה. אנו מדברים על נערות לפני גיל ההתבגרות שיודעות להבדיל בצורה מושלמת בין התנהגויות שמקובלות חברתית או לא, אליהן אנו יכולים לייחס כוונה ברורה, דבר נוסף הוא שהם יכולים לחזות בתוצאות, אך זה לא אמור לפטור את האימוץ של נורמות חברתיות המאפשרות דו קיום טוב.
הילדה לא יכלה לעשות יותר, ואחרי ששלחה הודעה לחברתה הסייבר ג'אד שגרה בצפון קרוליינה, התאבד. הפתק לא היווה אזהרה, זו הייתה זעקתו הנואשת האחרונה של מישהו שחושב שאין פיתרון אחר
קראנו שמשפחות הנערות שלכאורה הן סופרות פשע של בריונות ברשת משתפות פעולה עם המשטרה; זה לא תנוחה יוצאת דופן, אבל הכי פחות שהם יכולים לעשות. לעוקבים כבר אין מה לתקן, אך - ללא קשר לתוצאות המשפטיות של מעשיהם - מישהו צריך לטרוח להתוודע למה שהם גרמו: כלומר, להרוג אדם.
מכיוון שרבים עשויים לחשוב שהתאבדות היא פעולה אינדיבידואלית, ידוע כי במהלך גיל ההתבגרות, ודווקא בגלל היותו בתקופת התפתחות עדינה, בנים ובנות יכולים להרגיש פגיעים מאוד. בפוסט זה דיברנו על מניעת התאבדות בגיל העשרה, נותנים חשיבות רבה למשפחה, לבד? ברור שלא, בגלל משהו שאנחנו יצורים חברתיים שאנחנו צריכים קהילות כדי לחיות.
אנו מתחרטים על אובדן זה (כמו שעשינו במקרה של אמנדה טוד) ושואלים את עצמנו אם לא היה זה הזמן לפתוח בדיון חברתי 'ברצינות' על מציאות איומה זוכי (אחרי הכל) לכולנו יש אחריות: הורי הגבעולים, ההורים האחרים שיודעים מה קורה אך לא אומרים דבר, המורים, בתי הספר, התקשורת והחברה בכללותה. לא תמיד קל לקורבנות ולמשפחותיהם למצוא את הפיתרון, לפחות ללא תמיכה.
לבסוף, עלינו לזכור כי במקרה של בעיה קשה שיש לילדינו במערכות היחסים שלהם דרך האינטרנט, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לחסום אנשי קשר, עליכם לבטל את המינוי לפרופילים שמירת ראיות לתלונה בפני הרשויות.
