אני ממשיך בהצעותי לשנות את החינוך והיום אנו הולכים לדבר על ביטוי אמנותי וערכו. להשיג ילדים יצירתיים באמת ולהפוך את הציור לדרך רגילה ונטולת אמנות צריך לתת להם לצייר, והציור אינו צובע.
למרות שצביעת תמונות שנעשו על ידי מישהו אחר והוצגה למענה זה לפעמים מהנה ולילדים מסוימים, התעקשות שזה הכרחי או חובה מונעת מהם גילוי, ניסויים ומגבילה מאוד את היצירתיות שלהם.
עצם הצגת האובייקטים המצוירים כבר מונעת מהם לפתח את דמיונם וכמובן, אם מדובר בפעולה חובה, עם צבעים שנקבעו בהם העבודה המתבצעת מוסמכת על פי אותם הנחיות קודמות או שאינה עוזבת את הקו היא שגיאת הון.
כמובן שהם יכולים להשתמש בציורים כדי לצבוע, ואנחנו יכולים להציע להם, מדי פעם, הצעות נושאיות לפיתוחם: "האם אתה מצייר בית, עץ, לוויתן, דינוזאור?" אבל כעובדות ספציפיות ויסודיות, מתנדבים.
במקום זאת עלינו לעודד אותם ולאפשר להם לצייר על פי הצורך הפנימי שלהם, להתנסות בצבעים ומרקמים, לבחור נושאים ייצוגיים או מופשטים, להעריך את האקט היצירתי ולא את התוצאה וכמובן, לעולם, לעולם, לעולם לא, לומר להם שמשהו לא בסדר.
עלינו להעמיד לרשותכם חומרים מגוונים ומשטחים מגוונים בהם תוכלו לבחור, לצבוע בחופשיות את מבוקשם, לא להעפיל אותם ולדאוג מעט אם הם יוכתמו. כל זה יאפשר להם לפתח את הביטוי האמנותי הנעים שלהם, לגלות ללא חשש משיפוטים ובנוסף לפתח שליטה טבעית בהרבה על כישוריהם הפסיכומוטוריים המשובחים מאשר להכין כרטיסיות ורישומים עם הנחיות חיצוניות.
תנו לילדים לצבוע, לא רק לצבוע. זו ההצעה שלי היום לשנות את החינוך ולהפוך אותה לאנושית, חופשית ויצירתית יותר. העז לתת לילד לצייר.
