לאחרונה ניסינו לתת את התשובה המבהירה מדי פעם לשאלה מהי אפילפסיה בילדות, הפרעה הפוגעת בכחמישה מכל אלף תושבים.
באופן דומה, כ- 40% מהמקרים נמצאים בסיכון להתקף שני במהלך שנת החיים הראשונה, ואחוז זה עולה ל 50% בשלוש שנים. לכן אנו רואים שחשוב לדבר עליו תסמונות אפילפטיות עיקריות בילדות.
במהלך הילדות, ומרגע הלידה, מוחם של הילדים הרבה יותר נרגשים מאשר בגילאים מבוגרים, ובכך מעדיף את מה שמכונה משברים כללים (עליהם נדבר בצורה קצת יותר מפורטת). הסיבה לכך היא שמוח לא בשלה, כמו זה של ילודים וקטנים יותר, מגיב מפוזר יותר על ידי גירויו.
לפני שממשיכים בנושא, חשוב לדעת כי 5% מהאנשים, לאחר גיל שלוש, יכולים לסבול מהתקף מסוג כלשהו מבלי שיוכלו לומר שהם אפילפטיים. הסיבה לכך היא שכדי לקרוא לזה כך, צריכים להתרחש שני משברים או יותר.
מצד שני, עלינו לקחת בחשבון את זה משך הזמן הממוצע של התקפים אפילפטיים הוא 13 שניםבהיותו אחד משתי פסגות ההופעה השכיחות ביותר בשנתיים הראשונות לחיים (האחרת בדיוק בתחילת גיל ההתבגרות).
אפילפסיה של הילדות יכולה להיגרם כתוצאה מגורמים גנטיים ורכיבים כאחד (אם כי במקרים רבים אחרים מקורו אינו ידוע), בעיקר כתוצאה מגורמים טראומטיים, זיהומיים או גנטיים.
בדרך זו, הגורמים העיקריים לאפילפסיה בילדות בששת החודשים הראשונים לחיים מהקטנים הם: נזק מוחי להריון, מומים במערכת העצבים המולדת, דלקת קרום המוח, תסמונת ווסט, הפרעות מטבוליות או התקפים שפירים של ילודים.
מצד שני, בין חצי שנה לחיים לשלוש שנים הגורמים העיקריים לאפילפסיה בילדות הם עוויתות חום, רצף של הפרעות בלידה, דלקות במערכת העצבים, שיכרון, פגיעות ראש, חסרונות מטבוליים, מחלות עצביות או חומרים רעילים.
מתוך מחשבה זו, אנו יכולים למצוא שורה של תסמינים וסימנים (או מה זהה, תסמונות) שכאשר הם מאגדים בזמן ובצורה ועם כמה גורמים הם הגורמים העיקריים להתקפים אפילפטיים; למשל תסמונת ווסט, המאופיינת בהצגת עוויתות מיוקלוניות מאסיביות (כלומר טרטור פתאומי ולא רצוני של קבוצת שרירים) וכן התדרדרות פסיכומוטורית ונפשית.
זה מופיע לעיתים קרובות לפני החודש השישי לחיים, וקשור לאנצפלופתיה, מום מוחי או המשך של דלקת קרום המוח. הפרוגנוזה שלילית מאוד, מכיוון שהיא נוטה להתדרדרות מתקדמת בנוסף להיות עמידה לטיפול תרופתי.
אחת התסמונות האפילפטיות של הילדות היא תסמונת לנוקס-גסטאוט, שהופעתם היא בין שנתיים לשמונה שנים ונמצאת במשבר שיכול להופיע בצורות רבות: טוניק, אטוניק, היעדרויות ואפילפטיקוס סטטוס. (על כל צורות המשבר הללו נדבר בקרוב). צורה זו של תסמונת אפילפטית לקויה נפשית עם הידרדרות מתקדמת ברוב המקרים, מה שהופך את הפרוגנוזה לא לטובה ביותר.
ה אפילפסיה של בנינגנה אינפנטילית זוהי הצורה השכיחה ביותר בילדות, והיא מועברת בצורה דומיננטית אוטוזומלית, כלומר, אתה רק צריך לקבל את הגן הפגום מאחד ההורים כדי לרשת את המחלה. לרוב זה מתחיל לפני גיל עשר, והמשבר מתרחש במהלך השינה או בזמן ההתעוררות. בתסמונת זו לרוב אין שינויים נוירופסיכולוגיים, אם כי אם מעריכים כמה תסמינים המשפיעים על דיבור, כמו פליטת צלילים גרוניים (צלילים שנעשים בגרון).
לבסוף, אנו יכולים למצוא גם את ה- אפילפסיה פסיכומוטורית שפירה, מצב אפילפסיה של סיבה לא ידועה, חלקית ושפירה. התסמינים הקשורים לתסמונת זו משפיעים בעיקר על פחד או טרור. לרוב זה מלווה בבעיות בעיסה, בליעה (כאשר אוכלים אוכל), צחוק, חיוורון או הזעה. הפרוגנוזה שלך חיובית מאוד.
אלה הם תסמונות אפילפטיות עיקריות בילדות. בפוסטים עתידיים נדבר על הסיווגים השונים של אפילפסיה בילדות, כמו גם על אפשרויות הטיפול שלהם בהתאמה.
