לפני מספר ימים קראנו כי חברת בימבו מתכוונת למכור כמה ממוצריה שתאריך התפוגה שלהם קרוב, והיא תעשה זאת על ידי פתיחת חנויות באזורים בעלי צריכה גבוהה.
מפעלים אלה יהיו קרובים לבתי ספר ושווקים, כלומר שני מקומות מצוינים לגרום לקהל לקוחות להוט לצרוך מאפים ומאפים תעשייתיים (ילדים אוהבים מתוק, נכון?) בנוסף, כדי להקל על הצרכנים, מחיר המוצרים יופחת. עם זאת, מצב זה כבר קיים מכיוון שבפועל מוצרים דומים אחרים של מותגים אחרים נמכרים בסביבות אלה. מכיוון שההצדקה המסחרית באה בצורה של הזדמנויות עסקיות, הם אפילו חישבו שזו הזדמנות ליצור מקומות עבודה חדשים.
אבל אני לא מתכוון לאבד את עצמי בעניינים הארגוניים שלהם, וגם לא בניהול עודפים. מה שמעניין אותי זה לעודד הרהור בנושא השפעה שיש לאמצעי זה על אכילה בריאה של הילדים.
באוגוסט 2010 נודע כי משרד הבריאות והמדיניות החברתית יאסור על גביעים ומאופים תעשייתיים בבתי הספר. עכשיו הילדים לא תהיה להם גישה במגרש בית הספר, אבל קרובה מאוד.
נכון שכפי שאמר מרקוס באותו אירוע, אין די באיסורים. עליהם להיות מלווים במצפון חברתי כלפי הבעיות שתזונה לא טובה יכולה ליצור. אך אנו יודעים כי חינוך אינו מגיע לכולם באופן שווה מבחינת הרגלי האכילה, וכי הורים רבים זקוקים לתזכורות: הודעות מסוג זה צריכות להיות הרבה יותר גלויות במקומות בהם יש גישה ציבורית.
אתה זוכר כשדיברנו על התמריץ של צריכת פרי מכרוב זה נעשה בגלל אחרת ילדים רבים לא יאכלו את האוכל הבריא הזה, אבל כשמביאים לחמניות מלאות תוספים ושומנים, לא יפיקו מאבק לא שוויוני?
אני שואל את עצמי את אותה שאלה אותה בן זוגנו מטייפק מהיום-חיסכון, האם הילדים שיש להם חנויות אלה בסמוך לבית הספר יגדילו את הצריכה של מוצרים אלה? האם יש להבטיח שיש לפחות דוכני פרי בסביבת הכרוב כך שעם השכלה טובה כל אחד החליט איזה מוצר לצרוך?
אני חושב שעלינו להתייחס קצת יותר ברצינות לבעיות כמו הגדלת השמנת יתר בספרד, מכיוון שתוכלו לראות שהפוסט הזה מלא בשאלות. האם ניתן למצוא איזון בין אינטרסים מסחריים לבריאותם של ילדים?
