במהלך השבוע הזה התינוקות ועוד הציעו לנתח לעומק את הנושא המדאיג של ההיפר-מיניות של ילדינו, במיוחד כשמדובר בבנות. עשינו זאת באמצעות מאמר בו נתנו סקירה כללית של הבעיה ועם סדרת ראיונות עם מומחים בפסיכולוגיית ילדים.
אנחנו מסיימים היום עם זה ראיון עם אולגה כרמונה, פסיכולוגית קלינית ומומחה בפסיכופתולוגיה של נוער ילדים שאנו יכולים לקרוא בעמוד שלו פסיכולוגיה של סייבה.
האם באמת יש דפוס של היפר-מיניות של בנות בפרסום?
כן, זה קיים ויכול להכליל את כל המדינות המפותחות. בשנת 2007 פרסם האיגוד הפסיכולוגי האמריקני (APA) מסמך בו הוקע הנטייה המינית של ילדינו בחברות מודרניות.
מה אמר הדו"ח הזה?
ב- APA ציינו חשש כי התופעה באה לידי ביטוי בכל קשת הילדים, הלבוש, הצעצועים, משחקי הווידאו, סדרות הטלוויזיה המכוונות לאותו קהל, ושמה דגש רב מדי על היתרונות שהארוטיקה יכולה לספק, במיוחד לבנות. מחקר זה הראה כי בנות, מגיל ארבע, מופצצות במודלים של הצלחה חברתית שמצליחות בחיים להיות בעלות התכונות הגופניות שהשוק מטיל, ולא עבור איכויות אישיות או מקצועיות. בקיצור, הם אמרו שמיניות בסופו של דבר לא כוללת היבטים אחרים באישיות והופכת לפרמטר התקף היחיד ששופט את ערכו של האדם.
מה כל זה מתממש?
הקטנטנים בבית לא עסוקים בלשחק עם פלסטלינה, לצבוע או ללמוד לרכוב על אופניים. כעת הם מתעקשים להחזיק את הטיפוס של ביונסה, לרקוד כמו שאקירה, ללבוש חולצות ומכנסיים קטנים שמותירים את הטבור שלהם באוויר, ודואגים מתי הוריהם יתנו להם אישור לקבל קעקוע, פירסינג והגדלת חזה המאפשרת להם משגע את הבנים.
אילו סיבות קיימות לתופעה החריגה הזו?
הסיבות הן בעצם צריכה. האופנה, האדריכלית העיקרית בשימוש בבנות כתביעת פרסום כליטוליס צעירה יותר ויותר, מניעה את הדימוי הזה כקרס מסחרי רב עוצמה למכור את מוצריהן.
החברה שלנו לא השתחררה ממאצ'יזם, נכון?
מצד שני, אנו חיים בחברה עם ניגודים עמוקים ועם מינונים גדולים של סטנדרטים כפולים. מין מוכר בכל מקרה, ויחס החברה למיניות נשית לפחות מבלבל ומעוגן בדפוסי מאצ'ו. מצד אחד ביקורת על אישה שלבושה פרובוקטיבית, אך נערה לבושה כאישה, מתאפרת, עם עקבים וחצאית מיני, ואישה לבושה כנערה, הגובלת בגבולות הפדופיליה מתקבלות..
והעמקה מעט יותר ניתן למצוא סיבות הנוטות לכרוך את המאצ'ואיזם, כלומר אם מיניות ממשיכה להיות מועברת במקום בו נשים מגיבות לדפוסים שלא הוקמו על ידין, אפילו לא ניהלו משא ומתן, ואם נעשות מאז ילדות, זה הרבה יותר קל להיות אחרי דור של נשים פסיביות שחיות כדי לעמוד בציפיות של עולם שנשלט על ידי גברים.
מדוע נגררות בנות לעקוב אחר התבניות הללו?
זה לא שהם נמשכים לעקוב אחריו, זה שהם עוברים חברתיות, מתרבבים בסביבה בה התנהגות מסוימת מתחזקת.
אם יופצצו מהעריסה בסביבה שתאמר להם שאם הם יתלבשו בצורה כזו, אם "יתחפשו" לנשים, אם יתנודדו כאידיאלים שלהן להצלחה, הן יקבלו אישור חברתי, הן ישיגו הצלחה , הם (והם) ירצו. בגיל צעיר ילדים לומדים בעיקרון באמצעות חיקוי, הם מחפשים מודלים לחיקוי, אזכורים המספרים להם כיצד להתנהג בעולם מבחינתם מבלבל, בלתי ניתן לפענוח וקשה. אם המסר שיגיע אליהם הוא של חברה המעריכה יתר על המידה את רעיון מסוים של מין, הם יקבלו את זה כתקף ויאמצו את המודל.
אילו השפעות זה יכול להיות על ההתפתחות הפסיכוסקסואלית שלך?
ההשפעות עדיין בלתי צפויות, אם כי כבר התחלנו למצוא חוסר איזון עמוק בהתפתחות ההתבגרות של ילדים. יש, למשל, נקודת מבט מוקדמת בהופעת גיל ההתבגרות, ומופיע המונח פרה-גילאיות, שבדורות קודמים כלל לא היה קיים.
המשמעות היא שילדינו מדלגים על שלבי התפתחות וזה תמיד מרמז על אי התאמה. לדוגמא, יש לנו נתונים כי בצרפת 37% מהבנות טוענות כי הן דיאטות, שיחות על אופנה ומשקל אידיאלי מופיעות לפני כן, בנות מגורות כל הזמן על ידי טלוויזיה, מגזיני נוער, ומניחות בטבעיות סוטה. מעמדם כאובייקטים מיניים, הם רואים את האמונה שהחברה תצטט אותם על סמך עד כמה הם מושכים לגברים.
עד כמה המטרות החיוניות של הבנות השתנו?
ישנם מחקרים שהגיעו למסקנה כי יעדי ילדות המחצית השנייה של המאה הקודמת, כלומר אמהות של נערות אלו, היו להצליח בלימודים, להערכה כאנשים ולייצר דרך מקצועית משלהם, ואילו המטרה של הילדות של היום הן פיזיקאיות טובות גם אם הן צריכות לעבור בחדר הניתוח.
שימשו כדוגמה שמבצע הגדלת חזה הוא אחת המתנות השכיחות ביותר של ההורים לפני גיל 18. הבנות תובעות אותו ליום הולדתו או לחג המולד והולכות למרפאות האסתטיות עם תמונת האליל שלו כדי לקבל את החזה, השפתיים או הסנטר שלו ... מצאנו גם עלייה באחוזי הבנות שנפגעו מהפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה ובולימיה, המתחילות בין גיל חמש לתשע. במקרה של ילדים ישנה גם השפעה גדולה יותר משנים קודמות.
האם הגילוי וההתפתחות התקינה של המיניות מבוטים במוקדם הכפוי הזה?
בדיוק, אני מבקש לא להתעלם מכך שהיפר-מיניות זו של היקום האינפנטילי כרוכה בגישה אלימה מאוד לעולם המיניות הבוגרת, דילוג על שלבים, החמצת חוויות חיוניות שמציגות אותם בצורה בריאה לחלק מהותי במה שיהיה אחר כך בחייהם. כזוג והדרך שלהם להבין קשרים חברתיים, ולא רק מינית.
רוב המומחים מסכימים כי ירידנו באיכות החיים של ילדינו. המדד העיקרי להתפתחות מספקת הוא רווחה רגשית, ללא כפות עולם המבוגרים עבור אלה שאינם מוכנים ואינם צריכים להיות מוכנים. ארוטיקה, חושניות, מיניות הן יכולות שניתנות בהדרגה, תוך אימוץ צורתן הספציפית בכל שלב בהתפתחות והתקרבות לדפוסים של מבוגרים לקראת גיל ההתבגרות. כמובן שיש מיניות אצל ילדים, מכיוון שמדובר במצב אנושי, אך היא באה לידי ביטוי בצורה שונה מאוד ממה שהתקשורת אומרת לנו ואומרת להם. זה מתבטא במודעות לזהות מגדרית, בידיעה שמדובר בגבר או נקבה, במשחקי תפקידים (אבות ואמהות), בסקרנות לדעת את ההבדלים בגופו של האחר, אך אין בו ארוטיזציה . זהו תהליך שאם לא יתבאס על ידי אינטרסים רעילים, יביא אותם לחיות מיניות בוגרת חופשית.
מה הורים יכולים לעשות כדי למנוע או למתן את ההשפעה הזו?
היו קשובים, היו נוכחים. השתתפו בחיי ילדינו בצורה אמיתית, התעניינו במה שהם קוראים, במה שהם רואים, מנתבים ומסננים את ההפצצה האדירה שמגיעה לכל מקום. מינון התקשורת. לדבר, לדבר, לדבר, לדבר. תקשיב, תקשיב, תקשיב. עזרו להם להבדיל בין המציאות למה שהוא בדיה, מהם ערכים הגורמים לכם לצמוח כאדם ומה הם קישוטים, איפור.
אילו דברים אחרים יכולים ההורים לעשות?
הציעו אלטרנטיבות כדי למתן את האפקט, אלטרנטיבות בהן אנו משתתפים הקשורות בכבוד, באמפתיה, בנדיבות, בעקשנות ובמאמץ אישי. ובעיקר להיות התייחסות דרך הדוגמא.
בשביל זה ולכל דבר אחר בחינוך והורות, אנחנו המראה שלך ותראה את העולם דרכנו, המסנן שלנו יהיה המסנן שלך ואופן הפעולה שלנו בהחלט יחלחל לשלך.
כך, כשמגיעות השנים הקשות, לגיל ההתבגרות, מוקדם או לא, יהיו שורשים, יהיו קריטריונים. הם לא יהיו פגיעים וכמובן שהם יושפעו מלחצים חברתיים, אך נשאיר קרקע איתנה באישיותם שתעזור להם לדעת להבדיל ולהשאיר מינימלית ללא פגע מהטראנס כל כך קשה וחיוני..
באיזה גיל עלינו להתחיל בחינוך מיני?
מההתחלה ותלוי בדרישה שלך. הם מדריכים אותנו. אני לא בעד מתכונים מכיוון ששום דבר לא מורכב יותר מפסיכולוגיה אנושית וכל מתכון חוטא ברדוקציה ופשטות, אבל יש כמה הנחיות כלליות לדבר על מיניות עם ילדים. אל תמסור מידע רב ממה שהם מבקשים מכיוון שהם צריכים לעבד כל נתונים חדשים בקצב שלהם וללא שיטפון; לעולם אל תשקר, אל תמציא אגדות של חסידות צרפתיות, שמצד שני אינן עוצרות אלא מטילות ביצים. אל תשתמש בשמחות בכדי לקרוא לאיברי המין, מכיוון שהדבר מרמז על מקום מסתור, כישלון לקרוא דברים בשם וילדים הם גלאי סתירה מומחים. כאשר ילד שואל, יש להחזיר את השאלה לדעת תחילה מה הוא יודע על מה הוא שואל והיכן השיג את המידע.
זה כמובן מסובך, אך הכרחי.
נדמה לי שבוודאי הורים רבים יצטרכו לבצע עבודה אישית הקשורה למיניות שלהם כדי להגיב בחיבה, בטבעיות ובכנות. מיניות אינה דבר המקביל לקיומנו, אך היא חלק מאיתנו, חלק מהותי מהבנייה והמסע שלנו כבני אדם, וככזו, היא חייבת להיות מועברת לילדינו.
אנו מעריכים מאוד הפסיכולוגית אולגה כרמונה הראיון הזה שהיא העניקה לתינוקות ועוד, ואנחנו מקווים להמשיך ולספור בעתיד עצתך.
אנחנו מסיימים את זה השבוע שלנו מוקדש ניתוח מעמיק של תופעת ההיפר-מיניות של הבנות ואנחנו מקווים שזה שימש את קוראינו לדעת זאת טוב יותר ולהפחית את השפעותיו על בנותיהם ובניהם.
