לפני מספר חודשים הערנו על המכתב מלא קסם מהוריהם לבתם ביום הלימודים הראשון שלהם ובעיקר רצינו לעצור בקטע שילדים לא צריכים, כפי שהאב ממליץ על איזבל, לעולם לא לאבד את הרצון ללמוד עם רעבנות, ללמוד מאחרים במיוחד לא לדאוג לטעות.
וכפי שקראתי בבלוג של קבלת החלטות, הצורך לעשות דברים נכון תמיד ובהתחלה זה מלחיץ אפילו עבור ילד. לכן אל לנו לדאוג שילדים לא ילמדו בקצב של אחרים, להתבלבל, להיות מוסחים, לאהוב יותר נושא מאשר נושא אחר. המטרה היא לפחות לנסות לעשות אותם טוב ולא להרגיש רע אם הם טועים. כמובן שאז ההורים יהיו גם באחריותנוראשית, לעודד אותם כי הם טעו מה שניסו ושנית, להניע אותם לנסות שוב.
אני לא אוהב את גישת התוכחה או התוכחה שההורים יכולים / יכולים לעשות לנוכח מעשיהם של ילדים שאינם משיגים הצלחה. ואם יש מאמץ, מסירות, עבודה, התלהבות ואפילו תשוקה עלינו להבין, לעודד אותם ולחכות עד שהם ינסו שוב בשמחה.
אז ככה זה שכולנו יכולים לטעות, מהי השתקפות טובה יותר להורים מאשר לחשוב שאם טעינו בתגובה שלנו לילד, מה שנצטרך לעשות זה ללמוד ולתקן. ילדים אוהבים לשחק, ללמוד, לשאוף, לעשות כיף וללמוד במהירות מלאה. איננו מגבילים את יכולתם על ידי צמצום דרכים או סגירת דלתות ויצירת חללים עבורם לפיתוח היצירתיות והמוטיבציה שלהם.
כמו שאומר מיגל ארינו "צריך להצליח זה תמיד דבר מלחיץ" אז תתעודד עם הילדים בבית. בואו ללמוד מהטעויות שלהם, עודדו אותם, נתנו להם אהבה ונעשה כל שביכולנו כדי לנסות שוב. וכן כמובן שילדים יכולים לטעות, וכך הם גם לומדים. למרות שאנחנו צריכים להיות חלק מהלימוד הזה.
