אתמול העלינו את סוגיית ההיפר-מיניות של הבנות בפרסום וצעצועים או טלוויזיה, דבר שבסופו של דבר משפיע על כל תחומי חייהם. בהתחשב בנושא זה חשוב מאוד, רצינו להעמיק את הנושא של מיניות יתר של בנות ובתינוקות ועוד נציע חוות דעתם של ארבעה פסיכולוגים יוקרתיים המתמחים בילדותשאליהם נתראיין לעומק כדי לשקול את הגורמים והתוצאות של תופעה מדאיגה זו ולעזור להורים לנקוט בפעולה לפעולה.
אנו חולקים אתכם קודם הראיון שעשינו למוניקה סרנו מינוז, פסיכולוגית ילדים ומומחית ליולדות והורות עם התקשרות, אותה אנו יכולים לקרוא בבלוג שלה פסיכולוגיה והורות.
האם באמת יש דפוס של היפר-מיניות אצל בנות בפרסום?
כיום קיים דפוס ברור של היפר-מיניות אצל בנות שמתקבל מפרסום בתקשורת.
ההצעה שניתנת בפרסום מאמרים המתמקדים בקהל של נשים נשיות, ממוקדת מאוד בתכנית של אישה המוערכת על פי הופעתה הגופנית. קאנון של יופי נשי מועבר על סמך התשוקה המינית שהאישה מעוררת, תוך הנחיות מאוד מסומנות לגבי המאפיינים ההופכים את האישה למבוקשת מינית. כך, רזון או דרך מסוימת של התלבשות הופכים למטרות שכל הנשים צריכות להשיג אם הן רוצות להיות מוערכות חברתית
זה פותח מגוון רחב של מוצרי צריכה לנשים (ונערות), ממוצרי קוסמטיקה ואופנה וכלה בטיפולי יופי וירידה במשקל. באופן זה, נשים בכל גיל הופכות לצרכניות גדולות של מגוון גדול של חפצים ושירותים הקשורים לדימוי גופם, על פי חברת הצרכנים בה הם חיים. באופן זה, באמצעות פרסום, נוצרת סדרה שלמה של צרכים עבור נשים שמאלצות אותן לצרוך מאמרים מסוג זה באופן רציף. בנוסף, תופעת ההיפר-מיניות אצל בנות לא נמצאת רק בפרסום, אלא גם בעולם הקולנוע והבידור והצעצועים. זה מגביר את הרצון של הבנות להגיב לדרישות חברתיות מסוג זה.
מה הסיבות לכך?
דפוס ההיפר-המין של בנות בפרסום, בתקשורת ובצעצועים ממלא תפקיד כסוכן חברתי לנשים.
דפוס זה, שהועבר מגיל הרך, מספר לנערות מה החברה מצפה להן. זה, בתורו, משפיע ישירות על תהליך פיתוח הזהות האישית של כל ילדה. בדרך זו מופעלת השפעה חברתית ישירה בבניית הזהות הנשית של הקבוצה החברתית כולה. עם עזיבת נשים לשוק העבודה, הדגם המסורתי של אישה עקרת בית, התלויה כלכלית בגברים, נשבר. האישה רוכשת עצמאות כלכלית מסוימת, איתה הגבר מאבד חלק מהשליטה שהפעיל עליה. באופן זה ניתן להבין את ההיפראקסואליזציה של בנות ונשים בכלל כתגובה של החברה הפטריארכלית, שמנסה להחזיר נשים למודל המסורתי של תלות בגברים באמצעות המסר: לנשים יש רק אם זה רצוי מינית, אם לא, הוא נעלם. במקרה זה, התלות היא אמוציונלית יותר, רגשית יותר. זה תלוי באישור והערכה של גברים על סמך פרמטרים שאינם תואמים את האופי הנשי.
מדוע נערות נגררות ללכת אחריו?
דפוס ההיפר-המין הנשי אינו מתמקד אך ורק בילדים. זהו דפוס שמשפיע על כל קבוצות הגיל של נשים (למעט גיל הזקנה). דפוס זה מצמצם את כל הנשים לעקוב אחר קנה יופי דומה שמתאים לאותו טווח גילאים. לפיכך, נשים בין 5 ל -60 מנסות להגיע לקאנון של יופי היפר-מיני, האופייני יותר לנשים בגילאי 17 עד 25 שנים (שזה גיל המלאות המינית הגדולה ביותר). בדרך זו אנו עומדים בפני קבוצת גיל גדולה מאוד בעקבות אותה דפוס. זה מוביל לכך שהמודלים התרבותיים של בנות מגיבים בכל עת לאותו קאנון. לפיכך, הרפרנטיות הנשיות המשפחתיות של הבנות (אמהותיהן, אחיותיהן הגדולות או נשים אחרות בסביבתם), המהוות מודל לחיקוי שלהן, עומדות גם הן בדפוס זה של היפר-מיניות. לפיכך, הן המשפחתיות והן הרפרנטיות החברתיות של בנות מצביעות על אותו סטריאוטיפ. זה בעיקר מגביל את האלטרנטיבות של בנות, שמקבלות רק סוג אחד של מודל, זה הקשור להיפר-סקסואליות. היעדר אלטרנטיבות זה מגנה את הבנות לנהוג לפי התבנית שנקבעה.
אילו השפעות זה יכול להיות על ההתפתחות הפסיכוסקסואלית שלך?
אם הודעה זו מועברת מבנות, נשים בונות את זהותן האישית על בסיס דימוי גוף. אך דימוי גוף זה הוא דימוי הרחקה, שקשה להגיע אליו לרוב הנשים. בנות שקיבלו את המסר ההיפר-מיניואליזציה יבנו את ההערכה העצמית שלהן על בסיס דימוי הגוף ההיפר-מיני. הם ילמדו להעריך את עצמם על סמך האטרקטיביות הגופנית שלהם והתשוקה המינית שלהם שהם מתעוררים במין השני. באופן זה, הנערה (בהמשך גיל ההתבגרות ואחר כך האישה) מפתחת את זהותה האישית ואת ההערכה העצמית שלה על ערכים שטחיים, קשים להגיע אליהם וניתנים להתאמה, שכן חלוף הזמן גורם לאישה לאבד את מאפייני הקאנון הזה של יופי (אם בכל עת הצליח להגיע אליהם).
כך, נשים שבריריות, פגיעות ביותר מתפתחות, שקועות בקרב מתמיד עם עצמן, שממנו אי אפשר להן לנצח.
ההשלכות של כל זה בנפש האישה הן שליליות ביותר, מכיוון שהן מגנות אותה לתסכול תמידי על כך שלא הצליחה להשיג את המטרות שהחברה מטילה עליה. זה יכול להשפיע לרעה על מצב הרוח ועל ההערכה העצמית שלך. בעקיפין, דפוס זה של היפר-מיניות אצל בנות יכול להיות קשור להופעה של הפרעות אכילה במהלך גיל ההתבגרות. מודל הרזון הקיצוני שמוטל כמטרה מעודד מתבגרים לנסות להשיג זאת על ידי סיכון בריאותם. מצד שני, היפר-מיניות זו גורמת להערכה מוערכת של שאר האזורים המרכיבים את הזהות הנשית מבחינה חברתית ואישית, מה שמביא לכך שנשים משקיעות פחות אנרגיה בפיתוח היבטים אחרים של היותן על מנת להקדיש את כל המאמץ שלהן לטפח. דימוי הגוף שלך באופן זה, יכולות חשובות אחרות של נשים מצטמצמות או אינן מפותחות, קשורות יותר למנטאלית ולרוחנית מאשר לגופניות.
מה הורים יכולים לעשות כדי למנוע או למתן את ההשפעה הזו?
תפקידם של הורים ליידע אותם כדי לצמצם את ההשפעה שיש לדפוס ההיפר-מיניות על ההתפתחות האישית של בנות.
מלכתחילה, חיוני שההורים יתוודעו לקיומו של דפוס כזה, שילמדו לזהות אותו ולנתח כיצד הוא עשוי להשפיע על עצמם. חשוב מאוד שהאימהות יהיו מודעות לכך שהן המודל הנשי העיקרי של בנותיהן וכי אם הן ישתחררו מתבנית ההיפר-מיני, הן גם ישחררו את בנותיהן. באופן דומה, תפקידם של ההורים, כדמות התייחסות גברית, הוא גם חיוני. דרך הערכת האב לאישה נלכדת על ידי הבנות כמודל להערכה של המין השני באופן כללי.
הורים, אם כן, הם מהותיים במניעה ופיתוח של מודל של יחסים בין המינים, נכון? בנוסף להתנהגותם וגישתם של אבות ואמהות כמודל לחיקוי, חשוב כי הם יציעו אלטרנטיבות לבנותיהם. על ההורים לספק לבנותיהם דפוסים חלופיים להיפר-המין מבחינת צעצועים, בגדים, אנשי ציבור ... כמו כן, חשוב מאוד שההורים יספקו לבנותיהם מערכות יחסים עם נערות אחרות שהוריהן מחויבים למנוע את דפוס ההיפר-מיני. בדרך זו הם יאפשרו לבנותיהם להזדהות עם קבוצה של שווים המגבירה את ההתפתחות של יכולות, טעמים ויכולות אחרות שאינן מנותרות hypersexualized. באופן זה לא מדובר בהכחשת או מציאות נשית או בלתי נראית או גברת בנות. מדובר באפשרות לאפשר לבנות לפתח את זהותן המגדרית על בסיס יציב ועמוק ההופך אותן לנשים שלמות ומאוזנות. עלינו להציע אלטרנטיבות נשית להיפר-מיניות.
כן צורות היחסים שנוצרו בין בני הזוג משמשות כמודל לקשר בין אנשים ממגדר שונה. כך, האופן בו האב והאם מתייחסים זה לזה כזוג משפיעים גם על בניית הזהות המגדרית של הילדה וכיצד היא תתייחס לאנשים בני המין השני בהמשך.
באיזה גיל עלינו להתחיל בחינוך מיני?
אין להבין חינוך מיני כאזור נפרד מהחינוך הגלובלי של ילדים. זה לא מצמצם את ההסבר ממה מורכב האקט המיני או כיצד ניתן למנוע הריונות לא רצויים או העברת מחלות מין. מיניות היא היבט אינהרנטי של טבע האדם המשפיע על כל תחומי הווייתך, החל מבניית זהות מגדרית ועד תהליכי רבייה או פיתוח מיומנויות חברתיות. לכן אין להתייחס אליו כאל ישות מבודדת בהתפתחותו של האדם, אלא כאל תהליך אבולוציוני המשתנה ללא הרף.
האם יש דרכים שונות להתקרב לחינוך מיני בהתאם לגיל?
חינוך מיני של ילדים חייב להתחיל בגיל הרך. לפני גיל שלוש, החינוך המיני של ילדים מתמקד במודלים אימהיים ואבהיים, שילדים יביטו בהם ותחקו אותם. בשלב זה, ילדים לוכדים דפוסי התנהגות ויחסי הוריהם בהתאם למגדר. לאחר שלוש שנים, כאשר ילדים כבר החלו לבנות את זהותם המגדרית, חינוך מיני מבוסס על התפתחות זהות זו (זכר או נקבה) בהתאם לגיל הילד. הורים הם המשדרים העיקריים של ערכים הקשורים למגדר של ילדים לאורך כל הגיל הרך. ככל שילדים מתבגרים ההשפעה של מודלים חברתיים הולכת וגוברת. על ההורים להסתגל לצרכים של כל שלב כדי להפחית או להפנות את ההשפעה החברתית על חינוך מיני של ילדיהם. יש לתאר את החינוך המיני של ילדים כתהליך מתמשך המתחיל בילדות המוקדמת ומסתיים כאשר האדם מגיע למידת בגרות מינית ורגשית מספיק כדי לא להזדקק להדרכת הורים בתחום זה. שלב התסיסה המרבית מבחינת הצורך בחינוך מיני אצל ילדים מתרחש בגיל הטרום גיל ההתבגרות ובגיל ההתבגרות. עם זאת, בסיס חינוך זה צריך להיבנות לאורך ילדותו, כך שכאשר הגעת גיל ההתבגרות, הילד יכול לבנות את הלמידה שלהם על בסיס קודם.
אנו מעריכים מאוד את הפסיכולוג מוניקה סרנו שיתוף הפעולה שלך בזה ראיון שניתן לתינוקות ועוד וזה לדעתי השאיר לנו מפתחות רבים להבנת התופעה של נערות יתר על רקע בנות בחברה של ימינו. מחר נמשיך לדבר על נושא זה עם מומחה אחר בפסיכולוגיית ילדים.
