היום אנו מראיינים את אנדראה לוראשי, פסיכולוג המתמחה בהיריון ובאימהות מודעת. לאורך כל הפוסט הזה והבא הבא ניכנס איתה לשינויים והצרכים הרגשיים של אם המצפה לילד, בתפקיד ההכרחי של בני זוגם והתמיכה שהחברה מציעה להם.
אנדראה, האם תמיד כיוונת את פעילותך המקצועית כפסיכולוגית כלפי אמהות והיריון מודע?
תמיד הרגשתי מאוד קשור לתחום הזה שלומד נשים בפסיכולוגיה. כבר בהיותי סטודנטית, מעט המידע והביבליוגרפיה על היקום הנשי גרמו לי לרעש, או שהיה מעט מחקר על התהליכים הנפשיים שהופכים אותנו לנשים.
מה הייתה הקריירה שלך?
ואז הצלחתי לבנות את האוריינטציה הסופית שלי, לאורך כל השנים הללו, מעבר לקריאות הקפדנות והמידע על פסיכולוגיה נשית. תחילה הפסיכואנליזה הייתה הצעד החובה והכפוי שלי, לאחר מכן לקחת תרומות אחרות, מידיהם של תארים מתקדמים אותם חיפשתי. למדתי פסיכולוגיה חיובית, היפנוזה ותכנות נוירולינגוויסטית, שם השגתי את התואר המאמן בתחום זה. אבל אני חושב שזה היה, כמו שקורה לרבים, מהאימהות שלי, וכיצד היא השפיעה עליי, לפני שלפני שבחרתי להיות אם, אני חושב שהתכוננתי, ללוות "נשים במצב המתנה" , כמו שאני רוצה לומר לאמהות בהריון.
מה זאת אומרת "נשים במצב המתנה"?
תכונה זו של המתנה עם הגוף, עם הנשמה ועם ההוויה, הופכת אותנו, בקרב נשים, אמהות, לסבלניות מכל המהפכניות. אני רוצה למזג את התכונות הללו של מהפכה וסבלנות, אולי כסינתזה עמוקה של מה שקורה לאמהות לאורך כל התהליך ההופך אותנו לנותני חיים.
האם אנו מקבלים מספיק תמיכה והכרה מאמהות במקום העבודה?
במקורות עבודתי עם נשים גיליתי וכיסיתי את חוסר ההאזנה לארגונים, או הכחשה העומדת בבסיס האם העובדת מעולם העבודה.
זה כואב מאוד, לפחות בארצי, שהחקיקה מספקת מעט זמן לאמהות מהתקופה שלאחר הלידה, וחוזרת לעבודה הופכת לכואבת מאוד.
עד כמה האימהות משנה את האופן בו אנו רואים את עצמנו ורואים את חיינו שלנו?
ובכן, עשר שנים אני עובדת עם נשים מאז ההריון, או החיפוש אחריו, ואז גם עם פירוט חוויית הלידה. חשוב מאוד לא רק להיפתח להריון, יחד עם נשים אחרות, אלא גם לפרט את הסובייקטיביות הנשית המוכנסת ליולדות של נשים. האישה ההיא שונה, היום מאשר קודם, והיא תהיה שונה בבוקר שלה, כמו גם הסיפור שלה, בן זוגה והילד המסוים הזה. היעילות הטיפולית חשובה ללוות את האישה ואת "החמדה" כלפי אותו דבר שנשים חייבות לתת לעצמנו לנו, לא רק בהריון, אלא לאורך חיינו.
אך האם עלינו לראות בהריון משבר?
הריון הוא זמן של משבר חיוני, שנלקח כטרנספורמציה, הזדמנות לאושר אך לפעמים זה לא כל כך קל לכולם.
ישנם מיתוסים חברתיים, אמונות מגבילות ומנדטים המונעים מנשים לקחת אחריות על קיום הריון מלא. ומכיוון שמדובר במשבר, אימהות יכולה להיות מלווה בתסמינים שניתן לטפל בהם רק על ידי איש מקצוע מוסמך לבריאות הנפש.
האם נשים זוכות לתמיכה רגשית מספקת ומידע על מה משמעות המשמעות של האימהות בהפיכתן האישית?
לא. ממש כמו שסיפרתי לך, נשים אינן מקבלות מידע במהלך ההיריון, או לעיתים רחוקות מאוד, על התפתחותה הרגשית של היותה אם. יש חוסר גדול בגישות ליולדות. בארצי הם רק פיזיים. אין שכל, נראה כי אין רוח. בעבודות חברתיות, או מיילדות קלאסית, הרגשי אינו קיים. אם יש לקוות שאליהם משתתפים אנשי מקצוע הוליסטיים, או בצוות בינתחומי, אם ניתן לקחת בחשבון את רגשותיהם ולהעריך אותם. אבל, אם לא, המיקוד הוא אך ורק על הפיזי. אבל אימהות בהריון הן יותר מגוף המאכלס ומעניק חיים לאחר, אנו נפש, לב, רוח שאנו פותחים את עצמנו בפני האחר ומעניקים לו חיים. זה כשלעצמו מאוד חזק לפרט. הוא חושב שלכל היותר יש מכינה, ובתוכו ישיבה יחידה שמטרתה לפתור את הסוגיות הרגשיות שמובילות על ידי האימהות. גישה דלה מאוד היא. לאנשי מקצוע העובדים למבחן הומני, בקליניקה או בבית שקיבלו במסגרת מדיניות בריאות, וגם מפיצים את המשימה שלנו.
אנו מודים הפסיכולוג אנדראה לוראשי הזמן שהיא הקדישה לנו ואנחנו ממשיכים לדבר איתה כדי להמשיך את הראיון; בזמן שאתה יכול להכיר אותה טוב יותר בדף שלה Mamitrabaja.
מחר נפרסם את החלק השני של זה ראיון עם הפסיכולוג אנדראה לוראשי, מה שבוודאי עוזר לנו להבין האחד את השני טוב יותר כאמהות וגם מאפשר לבני הזוג והמשפחה שלנו להציע לנו את התמיכה שאנחנו צריכים.
בתינוקות ועוד | "להיות אמא זו החוויה הכי טובה בחיי." ראיון עם הזמרת ננה דקונטה, "עלינו לשנות לחלוטין את מערכת ההפקה שלנו." ראיון עם קרלוס גונזלס, "תינוקות שאינם מקבלים חלב אנושי יש סיכוי גבוה יותר לחלות", ראיון IBCLC אנא שרפן
