קדימה שהמונח "כישלון" פשוט לא אהבתי להתייחס להנקה שאינה מבוססת. יכולתי גם לדבר על הנקה כושלת, הנקה מופרעת, נטושה... העובדה היא שאמא שמחליטה להניק את התינוק, מכל סיבה שהיא, לא בסופו של דבר מבצעת את זה (גם כשזה לא אומר כישלון עבורה).
זה מה שקרה לפני מספר שבועות כשהייתי בבית החולים כשהוא מלווה את בתי הקטנה שאושפזה שלושה ימים. במחלקת ילדים ויולדות שמעתי כמה פעמים אב לתינוק שנולד מדבר עם צוות הבריאות.
במקרה זה הייתי העדה הפסיבית, אך כך גם הצוות שהשתתף שם באם ובתינוקה. וזה יותר מדאיג, כי אני לא מגיע לאן שהם לא קוראים לי זה הגיוני יותר (ועוד אם ניקח בחשבון שלא הכרתי את האנשים האלה בכלל). אבל אל תעשו את האנשים שהולכים לעזרה ותפקידם, בין היתר, הוא ש… זהו שיר אחר.
אני לא יודע איך היו השיחות הקודמות בין האם שזה עתה ילדה לבין רופאת הילדים שנשלחה אליו כשהאב אמר שאין דרך לתינוק שזה עתה נולד להתחבר לחזהו. או המיילדת.
אני רוצה להאמין שכפי שקרה לי (אם כי עם חריג כלשהו עליו אחזור), הם היו עוזרים לך לרכוש את "הטכניקה" או לפחות להרגיע אותה וללמד אותך שזה רגיל שזה יעלה בהתחלה, שאתה צריך להיות סבלני. שעם הקולוסטרום יש לתינוק מספיק, שהוא לא רק בוכה מרעב ...
אני לא יודע אם האם ניסתה קשה או מעט, אני לא יודעת את התמיכה שהייתה לה ממשפחתה, אני לא יודעת כמה פעמים ביקשו עצה או עזרה, פשוט הייתי עדה לאחת. והשיחה האחרונה שקיימתי בין אותו אב לצוות הבריאות, למחרת, כבר לא דרשה עזרה בביסוס ההנקה.
אמא רצתה הם נתנו לו את הגלולה להפסקת עליית החלבכיוון שלא הייתה דרך להניק את התינוק והחלב לא הגיע. אולי הם נתנו לו בקבוק "עזרה" והתינוק היה רגוע לראשונה (וגם ההורים). אולי הם חשבו על זה הרבה, אולי קצת, אולי לא היה בקבוק בין ... אני לא יודע איך זה קרה בפועל.
אבל הייתי רוצה להיות אחד מאותם אנשי מקצוע (או מנטור טוב) לדבר עם האב ולהגיד לו לא לוותר, שזה היה בקרוב, שהיה זמן, שזה נורמלי לקשיים, ולשאול אותו איך היה התינוק, הבעיה ש היה צריך לקחת את החזה, אם היה מנסה תנוחות שונות ...
יכולתי לספר לו על המקרה שלי (אבל הם לא ביקשו ממני) ואיך לקח לחלב שלושה ימים להגיע אבל בסופו של דבר זה הגיע, זה לא היה קל, זה כאב וזה עלה הרבה, אבל זה הגיע, לא היו הבדלים בין לידה קיסרית למסירה וגינאלי ...
שזה לא נכון שהחלב לא הולך לעלות, או שיש מעט חלב כפי שמבטיח ה"ידע הפופולרי ", ושנורמלי שהתינוק ירצה להניק ללא הפסקה, למעשה יש צורך לעורר ייצור.
אבל כמובן, מי אני שאגלה למה שהם לא קוראים לי. הייתי גם רוצה לספר לאחיות, "יאללה, אתה יכול לעזור לו!" לפני שתיקתו לבקשת האב. אבל הם רק אמרו שיספרו לרופא.
אני בטוח שאני לא מי לבקר את אנשי המקצוע האלה כי אני לא יודע איך האירועים היו מתרחשים, לא לפני ולא אחרי (האם המיילדת או רופא הילדים ילכו לבדוק איך האם והתינוק שלה עוקבים או שהם פשוט היו לוקחים את הגלולה?). אולי הם עשו כמיטב יכולתם (אם כי זו לא הייתה התחושה שהוא נתן לי), אבל לא ראיתי זאת.
אנשי מקצוע בתחום הבריאות, רופאי ילדים, חשובים מאוד לקידום הנקה וצריכים להיות כך גם כאשר הם מודיעים לאמהות שמחליטות להאכיל בקבוקים, להיות ברורות ואמיתיות תוך רגישות בעת העברת מידע. זה לא היה שיעורי הבית שלי, זה היה שלו.
בשביל זה היה עד פסיבי לכישלון ההנקה זה חמור יותר במקרה שלך. למרות שבעיניי, בלי דרמות, הייתי תקוע עם הקוץ הקטן ההוא, וחשבתי שאולי אולי הייתי יכול לעזור. ובהרהור על מה שיקרה בבתי חולים אחרים כאשר הסצנות הללו יחזרו על עצמן יום אחר יום.
