יש כאלה שהם הורים במקרה, בלי שתכננו זאת. שיש לו ילדים כיוון ששניהם רוצים להיות הורים ומתכוננים לכך במודע. ובין שתי האפשרויות הללו יהיו סיבות רבות כמו אנשים. עם זאת, כשזוג שוקל להיות הורים לפני כן, רצוי לדבר על הנושאים הבעייתיים או המסובכים ביותר של גידול ילד. אז זו העצה שלי, הרגישו את בן / בת הזוג שלכם ואמרו: מותק, לפני שנהפוך להורים, בואו נבהיר כמה סוגיות חשובות.
כמובן שלכל אדם יהיו דעות ורצונות שונים, ואני תמיד חושב שזה יהיה חיובי שבנוסף לרצון להביא ילדים לעולם הם יוכלו להבהיר את הספקות ולהגיע להסכמות לפני שיהפכו להורים.
איננו יכולים לתכנן את כל מה שבחיים וגם כאשר הילדים מגיעים כל היקום שלנו משתנה וזה החוויות שישנו גם את עמדותינו. אבל אני חוזר, כן לפני שנהפוך להורים אנו שואלים את עצמנו את השאלות החשובות, אנו חוקרים ומגיעים לעמדה משותפת ולהתכונן, הכל יהיה קל יותר.
האם אנו חותמים על הסכם קודם?
אני יודע שזה אולי נראה קצת קר, אבל החברים שיש לי (גברים ונשים) שעברו פרידות כואבות או שאיבדו את הסיכוי לראות את ילדיהם ככל שהם היו רוצים לומר יהיו נוסחה מתאימה מאוד: הסכם האבהות הקודם. האם זה משהו רצוי, דוגמא נוספת לאמהות מודעת ואבהות?
כשאנחנו מאוהבים, הכל ורוד, אבל אם הדברים מתפתלים, מגיעים קרבות, סחטנות וסבל. כמובן, אהבה עלולה גם לגרום לנו לקבל דברים מאוחר יותר, אם יתברר שבני הזוג לא היו כמו שציפינו, בואו נחשוב שעדיף לא לקבל קודם כי אתם לא יודעים מה יהיה הלאה.
שאנחנו כבר יודעים שאהבה היא עיוורת ועיוורת. בנוסף, מניסיוני, רגשות ורגשות, ואפילו דרך ראיית הורות, יכולים להשתנות הרבה כאשר הילד מגיע (אם כי ננסה להימנע משיחות לפני הנושאים השנויים במחלוקת כפי שאני מציע בפוסט זה).
בהסכם אבהות יש להבהיר כיצד המשמורת תישאר במקרה של פרידה, פרי-הבית אם יש כזה והפנסיות, אם היה עליהם לשלם. בכל מקרה, על אף היותו הסכם חופשי, אם יש נסיבות לא רצויות שהופכות את זה ללא הגיון לקיים את ההסכם הקודם (בעיות התעללות או התמכרות), יש לעשות את העבודה כך שהוא לא יעיל, כמובן.
אבל אם הדברים היו די ברורים לפני אולי היו פחות בעיות, אם כי אני באמת לא חושב.
האמת היא שכאשר יש אנשים שמספרים לי על הטרגדיות שחוו בפרידות (חוזר, גברים ונשים) ועל כאבם של הילדים, שניהם בגלל שהם נפרדים מהורה שהם צריכים וגם בגלל שהם צריכים לשמור על קשר עם מי שלא מגיע לו או מטפל בהם טוב, אני חושב שילדים צריכים אולי שיהיה להם איתם בחרנו כאב או אם טובים, ולא עם מי הוא גרם לנו לאבד את דעתנו.
אני יודע שזה קצת אוטופי, והאידיאל הוא לשלב את שניהם. לאהוב בן אדם זה נפלא וגם ללדת איתה ילדים, אבל אולי קודם עלינו להיות בטוחים שהוא יהיה האבא או האם הטובים ביותר או קרוב ככל האפשר לרעיון שלנו לגבי אבהות טובה.
במהלך ההיריון
במהלך ההיריון יש שינויים גופניים ורגשיים, שמורגשים יותר אצל נשים, אך אמיתיים באותה מידה אצל גברים. והשינויים האלה הם גם כן נושאים חשובים עליהם עליכם לדבר לפני שהם הופכים להורים.
נשים בהריון, פעמים רבות, אנו חשים פגיעים יותר, עייפים וזקוקים להבנה, גם כאשר הורמונים, תשישות או פחדים, בחילה או שינויי מצב רוח גורמים לנו להתנהג אחרת. על בני הזוג לדעת את השינויים הללו בכדי שיוכלו ללוות אותם. זו לא מחלה, אבל היא ראויה לכבוד וטיפול, לא לאדישות ותגובות רעות. האם זה ברור?
גברים יכולים גם לחוש דאגות, ובשל השכלתם הם עלולים לחוש משותקים ואינם מסוגלים לבטא את רגשותיהם: פחד שלא להיות הורים טובים, פחד מהשינוי הגדול שעומד לבוא, תחושות גופניות שאפילו מבלבלות אותם. ההבנה הקודמת שזה יקרה תעזור לשניהם להתמודד עם זה מהתקשורת.
בנושאים המעשיים ביותר הם יגלו שהם חייבים לקבל החלטות לגבי סוג הטיפול שתקבל האישה ההרה, הפיקוח הנחוץ, הבדיקות שתבצע (למשל, בדיקת מי שפיר אפשרית) וההחלטה שתקבל אם הילד מגיע עם בעיות או מומים חמורים.
עליהם גם להחליט אם הם עומדים לשכור דולה או אם הם רוצים לקחת קורסים אחרים כמו שירה לפני לידה, היפנוזה או יוגה לפני לידה.
נכון לעכשיו, כמעט כל הזוגות מחליטים כי הגבר (או הזוג (אם בכלל)) הוא שמלווה את האישה ההרה לשיעורים בגן, לבחינות אולטרסאונד וכמובן לידה. ואנחנו נדבר על לידה בחלק השני של הפוסט הזה, שאני מקווה שיעורר אותך לכמה שיחות עמוקות עם בני זוגך. ותגיד לי מה יגידו לך כשאתה מגיע עם: מותק, לפני שנהפוך להורים, בואו נבהיר כמה סוגיות חשובות.
