לפני חודש שמעתי את היוזמה ברדיו לקוביה של כמה צעירים שהציעו לעזור לילדים שהוטרדו בכיתה כשהם נשענים על רשתות חברתיות. הייתי רוצה לפתח את הרעיון עם מחבריו יותר ושהם היו באים להציג אותו גם בפני פקס ועוד, ברדיו הם העירו שהאפליקציה תהיה מוכנה אחרי קיץ 2012 אז אם הם קוראים את זה או מישהו יודע שהם יודעים כי הדלתות פתוחות כדי להגיב על אותו פרויקט שבעצם חשבתי לעזור לילדים שהוטרדו בכיתה על ידי הצעת ייעוץ, תמיכה, הרבה הקשבה והרבה יכולת לפתח הערכה עצמית. כמה פרטים על הפרויקט שלך ניתן לקרוא במידע.
וכנראה לא כל כך קשה למצוא מקרים של בריונות או בריונות בבתי ספר אם כי זה קשה. מכיוון שתלמידים אינם מועדים להגיב למורים או להורים ומפני שילדים חוששים להיראות כגניבות. אז אתה צריך לחפש אמצעים אחרים כדי לדעת מה קורה עם הילדים.
וכך, ה חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין הם מסבירים כי פיתחו תוכנית העוקבת אחר טוויטר לצורך עדויות להפחדה אמיתיות. ככל הנראה, יותר מ -250 מיליון ציוצים ציבוריים מונפקים מדי יום, ככל הנראה ברחבי העולם, והתוכנית היא מסוגלים לזהות יותר מ 15,000 ציוצים עם פרטי הפחדה. בנוסף, וכנראה בגלל קלות הרשת בטוויטר, החוקרים מסוגלים לקבוע מי היה התוקפן ומי הקורבן.
כמו כן באמצעות טוויטר אפשר לצייר מפות כדי לזהות היכן זה קורה, באיזו תדירות, באילו בתי ספר ואילו תלמידים הם הכי מתעקשים.
היוזמה של אוניברסיטת ויסקונסין נראית מעניינת ביותר ועלינו לראות כיצד היא מתפתחת. לא יהיו חסרים קולות ביקורתיים שמדברים על עונש של ציוץ זה מוגזם, ולכן מה שעליך לעשות הוא לנסות לעומת או להחיל שיטות זיהוי בעולם האמיתי. מה שבטוח הוא שמידע זה יכול להיות טוב לתמוך בקבלת החלטות.
ומה שנכון גם הוא שאם אפליקציה זו עובדת יתכן שיש לה נקודות משותפות לזו שהערנו עליה בתחילת המאמר וזו הייתה יוזמה ספרדית מבטיחה ביותר.
