אני לא יודע עליך ועל האמהות שלך אילו רגשות החדשות האלה יגרמו לך, אבל אני באמת מקבל מעט חלב רע כשאני קורא דברים שקשורים לניתוחים קוסמטיים למילים כמו לידה או כמו בנושא של היום, תנוחה.
מנתחים ספרדים מהמרפאה לה לוז ובית החולים גרגוריו מארנון במדריד תיכננו טכניקה שכבר הוחלה במטופלים שונים כדי להשיג להפחית את גובה הקוטר של הפטמה עד 50 אחוז, כדי לגרום לו להגיע למימד ה"רגיל ", טכניקה המיועדת בעיקרון נשים שהניקו.
אבל אם הנקה, זה יהיה נורמלי שהפטמה לא תיגע
ציטטתי "רגילה" בפסקה הקודמת מכיוון שאני מרוצה מהביטוי הזה שניתן לקרוא בנימוק האמצעים למבצע זה. הם אומרים שהניתוח הוא להחזיר את הגודל הרגיל של הפטמה, כאילו מניקה תינוק, שזה הדבר הכי נורמלי בעולם, והמראה שהפטמה יכולה להשיג אחריו, הוא דבר לא נורמלי.
כלומר: "גברתי, הפטמה שלך רכשה גודל לא נורמלי מכיוון שהנקת את ילדיך" זה ביטוי אבסורדי. הדבר ההגיוני רגיל לאחר ההנקה הוא שהפטמה עשויה להיות שונה, ממש רגילה לאחר מספר הריונות (וכמה שנים), היא שהשד נופל במידה רבה יותר או פחות או באותה צורה שבה לאישה בת 45 עם קמטי הבעה אין עור חריג.
מה ההתערבות?
ההתערבות, פשוטה יותר מאחרים שמטרתה אותה מטרה, מורכבת מיצירת שלושה דשני רקמה בצורת משולש בבסיס הפטמה, ממוקמים בצורה סימטרית כך שהם יעצבו את הפטמה החדשה (כבר עכשיו, אני לא עושה הרבה ל רעיון איך זה יהיה).
ה ההחלמה היא מהירהמכיוון שההתערבות היא אמבולטורית, החזה מכוסה במשך שבוע ולאחר שבועיים התפרים מוסרים.
עד היום נותחו 43 חולים (40 נשים ושלושה גברים), כולם השיגו את התוצאה האסתטית הרצויה. בפעולה זו הקוטר הממוצע של הפטמה עובר מ- 16 +/- 2 מ"מ ל- 9 +/- 1.5 מ"מ והגובה הממוצע נע מ- 19 +/- 3 מ"מ ל- 10 +/- 2 מ"מ.
הפטמות של אשתי
אשתי מניקה את זו שהיא עכשיו ילדתנו השלישית, ואם תגיע להניק כמו אחיה, היא תניק את ילדיה בערך 8 שנים בסך הכל. עכשיו זה מוסיף יותר מחמש שנים ברור שזה החזה שלה השתנה ועל הפטמות שלה, כן אני חושב שהם גם שינו את המראה שלהם (למרות שהיא לא כל כך ברורה).
אם אחרי שהניקתי את שלושתם באתי יום אחד ואמרתי לי שהפטמה תנותח, כדי שיהיה זה אותו דבר כמו שלא היו לנו ילדים, זה יפריע לי (הייתי אומר "עשה מה שאתה רוצה", כמובן, אבל הייתי מעדיף שלא אעשה כלום).
הפטמות שלך יהיו פרי של שלוש הנקות, של שעות על גבי שעות של הנקות של ילדיך, של האכלתן, של הרגעתן, של קרישת דם וחיבוקתן עם חלב שלהן. זה כאילו מחסל את העקבות מכל זה, אני רוצה למחוק את כל מה שבגופך, כאילו הכל נשאר ב"שום דבר לא קרה כאן ".
אני יודע שזה דבר פסיכולוגי, אבל טביעות הרגל, הצלקות, הן דבר שבמובן מסוים הוא חלק מאיתנו. בלי להמשיך הלאה, למרים יש צלקת בברך של תאונה מאז שהייתה ילדה, וכאשר אמרו לה שכעת ניתן להסתיר את הצלקות האלה או אפילו להיפתר, היא תמיד אמרה את אותו הדבר: הצלקת הזו הייתה איתי כמעט כל חיי .
בוודאי ראית את הסרט "הציד הבלתי ניתן להבדיל" ובוודאי שאתה זוכר עכשיו את הסצינה בה רובין וויליאמס מסביר למאט דיימון איך היו קשריו עם בן זוגו, את הדיאלוג בו הוא אומר הדברים שעושים אותנו שונים הם פגמים שלנו:
לעתים קרובות אנשים קוראים לדברים האלה פגמים, אבל הם לא, הם הטובים ביותר. אנו בוחרים את מי שאנו נותנים לעולמנו.
אם לא ראית את זה, כשיש לך זמן אתה רואה את זה. אני גם צריך לחפש זמן לראות אותה שוב. אני רוצה לשמוע את המשפט הזה ואת הדיאלוג המלא שוב.
כל מי שעושה מה שהם רוצים, יחסר יותר, וכי אותן נשים שרוצות לקבל את הפטמה כמו לפני ההנקה ינותחו אם הן רואות שהיא נחוצה. אמשיך לחשוב כך אסור למחוק את עקבות החייםכי זה השתקפות של כל מה שחיינו, ופחות אם זה מתאים למשהו קסום כמו להניק את ילדיכם.
