פשוט ראיתי בטלוויזיה אחת סצנה טיפוסית של מה שקורה בדרך כלל עם ילדים בספרד. מגיש טלוויזיה ניגש לאב ולבן שרק שרו בשידור חי. נראה לי שהשיר נעשה טוב מאוד, כי למרות שאתה לא אוהב את הסגנון, נראה לי שהאב שר טוב והרגשות שהבן העביר איתו היו גם די חיוביים וזה שהילד לא מקומט והראה שהוא יודע מה הוא עושה.
כשמסיימים את ההופעה, כאמור, המארחת באה, מברכת את הילד, שמודה לו על תשומת לבו ואז מפנה את עיניו אל האב ומבקש ממנו את הבן. והאב קם ומתחיל להתנהג כדובר הילד: שאם הוא לא אוהב את המוזיקה הזו, אם הוא עושה סוגים אחרים של שירים, יש לו הרבה כישרון, ובלה בלה בלה. ואתם רואים, ברמה הכללית, כיצד הילד מקשיב בתשומת לב, מכיוון שהוא מראה את עצמו מנומס, לאביו בזמן שהוא לא נותן רגל ולא מאפשר לו להסביר את עצמו או, זה נראה גרוע יותר, מעודד את המגיש לעשות את הראיון לצעיר
והסצינה הזו נפוצה יותר ממה שאנחנו חושבים. זה קל מאוד בהמשך הרחוב, כשאנחנו הולכים עם ילדינו, שאלו את הילדים ותענו להורים! במקרה שלי ברור לי, אלא אם השאלה קשה, שהיא עונה. ויותר טוב ככל שהם יתחילו לענות קטנים יותר. בדרך זו הם לומדים להבין את מה שהם נשאלים, הם קשובים, עליהם לחשוב את התשובה, הם מעזים לענות עליה והם מבינים אם מה שאמרו הם הבינו או לא.. מכיוון שאם אנו עונים להורים, הדבר היחיד שנקבל הוא שהם כנראה ימשכו אותנו ביד מכיוון שהם רוצים לעזוב, תזהו את אותו אדם ששואל כקצת פולשני והם מאבדים השתתפות בתהליך יצירתי שעולה באופן ספונטני ומהיר.
זה מה שאני אומר לבת שלי, כשהיא תתחיל להיות מבוגרת, הוריה לא ילכו איתה וככל שהיא תלמד מוקדם יותר לתפקד באופן טבעי, בנחישות ובהתלהבות טובה יותר.. ובבית הספר זו אחת הגישות שמורים עובדים איתם, הם מעודדים אותם להסתובב בבית הספר תוך כדי סידורים ולפגוש חברים אחרים בקהילה, מורים או צוות אחר. וככה הם מאבחנים ומגלים מגבלות אצל הילדים ולומדים לתקן אותם בין כולם.
יהיה צורך לתת הזדמנות נוספת לילד שפעל עם אביו מכיוון שהצביע על כישרון ושאפתנות. ובינתיים, אתה חושב שאי פעם תתאמן כדובר לבנך?
