לפעמים, כשהנושא עולה שבנותיי לא נטבלנות, עולות שיחות סקרניות מאוד. אנו נמצאים בתקופות של קהילות, ולפני מספר שבועות הייתי חלק מאחת השיחות האלה שהייתי רוצה לחלוק. לשאלה של, "וכאשר הם רוצים לעשות איחוד, מה?" עניתי לו שדמיינתי שבנותיי לא ירצו לעלות ללידה.
כך שהדוגמא הייתה של מקרה של ילד או ילדה ש"הובילו "כל כך בהכרת הילדות עד שהוריו" לא נותרה ברירה "אלא לוותר. אני, ojiplática, לא העברתי קרדיט להורים שבאופן עקרוני לא טבילו את בנם בגלל הרשעות מסוימות (או לפחות בגלל שלא עקבתי כמה מהסיבות שהובילו לטבילת תינוקות), פתאום, מכיוון שב הילד מרגיש את זה, להטביל אותו ולתת לו לקבל התייחדות.
אם הילד ראה את האור, שאיכשהו (שאינו מובן לי במיוחד בגילאים ההם) היה מוצא את האמונה הנוצרית, עדיין הייתי יכול להבין משהו. אבל לא, העניין היה זה כמו שחבריו עברו לחגיגה והיו להם כל כך הרבה מתנות, הוא גם רצה.
הטיעון-תירוץ של ההורים היה שהם ניסו הכל כך שהילד ויתר על הרעיון לקחת נקודה: הם נתנו לו מתנות, אפילו הכי יקר שהילד רצה (קונסולה אם אני זוכר נכון), אפילו את הטיול ליורו-דיסני. ולא עם אלה.
באופן אישי, אני קצת מפחד לחשוב מה הילד הזה צריך להרגיש כשחיה את כל התהליך הזה: הם מציעים לו הכל, הוא רוצה יותר, והוא מקבל את זה. בנוסף, הוא מקבל את זה על חשבון האידיאולוגיה (או החינוך, או האמונות) שההורים אמורים לנסות לחיות במשפחתם. לא תפחדו להמשיך ולשאול מבלי לדעת את גבול משאלותיכם.
נראה לי גם חוסר כבוד למשפחות שעל פי אמונה דתית, מצווים על ילדיהם להתייחד וכי מעשה זה ישותף עם אנשים אחרים שנמצאים בטקס מסיבות לא דתיות.
למה אני חושב שבנותי לא ינסו לשכנע אותנו להתייחד
הדבר היחיד שיכולתי לומר לחבר שסיפר לי את המקרה הזה הוא שבנותיי לא היו מתייחסות לחג הקודש בזמן שהן היו קטנות. כי חשבנו (ויגרום לו להבין) שזה מעשה אמונה שאנחנו לא חולקים. אם בעתיד, כשיש לך יכולת להבין ולהחליט ביחס לדת (נוצרי, בודהיסט או אסלאמיסט ...) אתה מחשיב את עצמך קרוב לאחד מהם, קדימה.
אך ההשערות הללו ממוסגרות בעתיד בלתי סביר בו לא היינו מקימים בסיס איתן כך שהסצנה הזו (שנראית לי סוריאליסטית) חוזרת על עצמה בביתנו. אז זה אני מקווה שהבנות שלנו פשוט לא אומרות לנו שהן רוצות לקבל איחוד בגלל החברות שלהן ובגלל שהם רוצים מתנות או חליפת הקודש.
עם הישן בן ארבע השנים, כבר דיברנו על מהן דתות, על הנצרות, על מושגים כמו אמונה, טוב, צדקה, כבוד ..., שרובם אינם קשורים ישירות לדת.
גם במסגרת חינוך שאנו משתדלים לא לסמוך על מתנות חומריות, חינם, נתינה ונתינה עוד לפני שהם מבקשים דבר. אנו מנסים להבין שהם מיוחדים לנו אך אינם ייחודיים, שהם ברי מזל כי ישנם ילדים רבים עם אלף צרכים, שהמאמץ חשוב להשיג את רצונותיהם, וכי הרצונות היקרים ביותר לא קשורים לחומר.
אם מאוחר יותר, כעבור זמן מה, כשחברות בבית הספר עושות התייחדות, בנותיי מבקשות ממני להתייחד, לא הייתי מבין את הבקשה. לאחרונה חווינו מצב דומה, לפני טבילת בן הדוד, הסברנו שהם לא נטבלים ורוצים לדעת יותר על הנושא: מדוע לא, מדוע לא עכשיו, מדוע בכנסייה ...
האמת היא שהזקנה, שהוא זה ששאל, לא היו לו יותר מדי בעיות בהבנת הנושא (פחות או יותר, בגלל שישוע על הצלב הוא קשה ...), אם כי אני מתאר לעצמי שיהיו לו הרבה ספקות וששיחות דומות ימשיכו להתעורר ביום שלנו.
למה הילדים האחרים הולכים לדת, למה הסבתא הולכת למיסה, מה להתפלל, מה זה אלוהים ... כל השאלות האלה כבר עלו, אל תגידו שאסור לכם ללכת עמוק עם ילדה בת ארבע ...
בקיצור, בעתיד הייתי מבין בצורה מושלמת שהם שואלים אותי מדוע הם לא עושים קהילה, מכיוון שעדיין יהיה הרבה מה להסביר, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. אבל בשום מקרה לא תיתן לי לשכנע אותך לקבל דת במקרה הלא סביר שהם רצו לעשות את זה.
במיוחד לכבוד שמגיע לי חגיגת הקודש הדתית, וההרשעות שצריכות להיות מאחוריה, והקשבה למקרים כמו זה של ילד שמשכנע את הוריו להתייחד, אני חושב שהם לא תמיד נוכחים בטקס ההוא, צובעים, ממש כמו חתונות או טבילות, על ידי מוסכמות ריקנות ומימוש.
תמונות | Ana_Rey ו- anieto2k ב- Flickr-CC
בתינוקות ועוד | ילדים סומכים על מדע יותר מאשר על דת, מדוע להטביל את התינוק?
