לפני מספר חודשים הסברנו כי פגים רבים שלא יכלו לשרוד מתו לבדם, בעיקר בגלל פעולתם של אותם בתי חולים שמטילים וטו על כניסת ההורים, תוך קביעת לוחות זמנים לביקורים.
לפני זמן מה נודע לי משהו דומה יכול לקרות כאשר נולדים תינוקות שנחשבים "לא קיימים". הם תינוקות שנולדו עם בעיות קשות שתוחלת החיים שלהם היא מספר שעות או כמה דקות.
כנראה שלא תהיתם מה קורה כשתינוק כזה נולד. היום אנסה להסביר איך התינוקות האלה מתים (כי זה לא נראה לי הגיוני), אם כי אני מבחינה שאני יכולה לפגוע ברגישות של אנשים מסוימים.
אם הורים רוצים להיות עם תינוקות
לרוע המזל, הטבע איננו ניתן לאי-תקנה ולפעמים נולד תינוק עם בעיה או מום אשר הופכים אותו ללא תואם את החיים. אומרים שהם תינוקות "בלתי ניתנים לביצוע" (באמצע החלל כי זה נותן לי קצת בעיות לדבר עליהם ככה) כי בעוד כמה דקות או כמה שעות הם מתים.
אם הורים רוצים להיות איתם הם מאפשרים להם להיות איתם. הם הולכים לחדר, ההורים עם התינוק, ושם הם נשארים יחד עד שהתינוק נפטר. זה המצב האידיאלי מכיוון שהוא מאפשר להורים להיפרד, לדבר עם התינוק, להסביר מה הם רוצים, לחבק אותו, לערסל אותו ולתת לו להיפרד מהעולם שהוא רק יראה רגע בכבוד.
עם זאת, יש מקרים בהם הרופאים אינם מאפשרים שזה יקרה, כמו במקרה של התאומים המוקדמים של מלילה, שנולדו ונפטרו יום אחד בשנת 2006 ואשר עניינם בבית המשפט בימים אלה מכיוון שההורים שקלו את ילדיהם הם עדיין היו יכולים להיות בחיים אם אפשרו להם להיות איתם.
ישנם מקרים דומים יותר, של אנשי מקצוע אשר ככל הנראה מנסים להגן על הורים, כך שהם לא יסבלו, ומשכנעים אותם שעדיף שהם לא יראו את זה (בדומה כאשר ילדים מוגנים מלהראות את הסבא המת, למשל), עוזבים לתינוק בו ההורים לא יכולים להיכנס.
שם ההורים לא יודעים איפה התינוק, הם בוודאי מאמינים שמישהו נמצא איתם, או שהם נמצאים בחממה, או מכוסים בעריסה, ומחכים שהתוצאה הטרגית תגיע. ההורים, בינתיים, ממתינים בחדר ומחכים למישהו שיפנה אליהם ויגיד להם ש"זה כבר נעלם ".
אם הורים לא רוצים להיות עם תינוקות
אני לא אלך לשפוט את ההורים, מכיוון שכל זוג מכיר את המצב ואת הסיבות לקבלת החלטה כזו או אחרת, אך ישנם הורים שמעדיפים לא להיות עם התינוק בשעותיהם האחרונות.
אני לא יכול להסביר את זה בגוף ראשון מכיוון שלא עבדתי בלידות, אבל חקרתי קצת את הנושא ובנוסף לשמוע אותו מפי אחות עממית, הצלחתי לקרוא באינטרנט איזשהו אישור שהוא נעשה בכמה מקומות (לפעמים) עובדה זו מוסברת על ידי אנשי בריאות והורים אחרים המעורבים): תינוקות שלא מבלים את השעות הראשונות והאחרונות שלהם עם הוריהם, מכיוון שהוריהם לא רוצים או מכיוון שלמרות רצונם, אנשי מקצוע החליטו לא לאפשר להורים להיות איתם הם מבלים אותם לבד, עירומים, על השיש עד שהם מתים.
מובן שהם לא ישרדו, הם לא יוכלו לראות שחר יום חדש, כך שנראה שלא מוצעת טיפול לתינוק כדי לא להאריך משהו שצריך לקרות בעוד מספר דקות או שעות.
אני מבין את הוויכוח, אני מבין שאם ההורים שלך לא רוצים להיות איתו אין מישהו שיכול להיות עם התינוק, אבל אני מאוד עצוב לדעת שהם עירומים (כיסוי אותם יביא לטמפרטורה טובה יותר ולחיות זמן רב יותר), שהאחות ניגשת רק מדי פעם לבדוק אם היא כבר מתה מעל הכל אני מצטער לדעת שהם מתים לבד.
לא לאבהיות
הצלחתי לקרוא כמה אבות ואמהות שאומרים שאם הם היו יודעים שאיש לא היה איתם, אם הם היו יודעים שהם הולכים למות ערומים ובודדים, הם היו עושים משהו כדי להימנע מכך. חלק מאנשי מקצוע בתחום הבריאות פועלים בדרך כלל עם אבהות ניכרת בירושה מעשורים קודמים בהם הם אלה שקובעים מה הכי טוב למשתמשים.
הם לא נותנים להורים להיכנס כשהם הולכים לפגוע בילד "כדי שהוא לא יראה אותך כאן ולא יבין שאנחנו פוגעים בו ואתה לא עושה כלום", הם לא נותנים לאמא לראות את בתו שנולדת מתה, כי "עיניים שלא רואות, לב שלא מרגיש" ובמקומות רבים הם גם לא נותנים לתינוק הנולד לראות שתוך זמן מה הוא צריך למות, באותה כוונה, שההורים לא סובלים.
עם זאת, כשאתה נפרד ממישהו, אתה עושה את זה כי אתה מכיר אותו, מכיוון ששיתפת איתו מישהו ואתה רוצה להיפרד כי אתה מרגיש ככה. הורים צריכים תמיד להיות מסוגלים להיות עם ילדיהם, לשתף את הדקות או השעות שנותרו בחייהם. הם צריכים להיות מסוגלים לדבר ולהעריס אותך, בלי שאף אחד יגיד לך ש"עדיף שלא תראה את זה. " ככה הם יכולים לפגוש את התינוק שלהם, הם יכולים להרגיש כמו אמא, אב ובנו הם יכולים להיפרד, שהוא הצעד הראשון להצליח להפוך את הדף בעתיד.
אם ההורים הם אלה שמחליטים לא לראות את זה מושלם, אבל הם אלה שקובעים את זה, אף אחד אחר. ואם כן, אנא עשו כמיטב יכולתם, אנשי מקצוע בתחום הבריאות היקר אף אחד לא מת לבדו.
