זה קרה לכולנו, מתישהו, לפגוש אנשים שתוקפים אותנו מילולית לפעמים ללא סיבה. אבל, אם נדבר על כך התייחס הילדים שלנו כשהם מקבלים עלבון הנושא מורכב וחשוב לעזור להם להתמודד עם זה.
דבר אחד הוא, בתוך כעס או רגע מתוח, חבר אומר לך מילה גסה. אל תמעיטו בעלבון אלא גשו למבוגר ההתייחסות של הילד לדון בבעיה כדי שיוכל ללמד אותו לפתור את העימותים שלו בדרך אחרת.
אך ישנם מצבים עדינים יותר, כאלה שיותר מכעס רגעי נוצרים על ידי דחייה ברורה מסיבות כמו מראה גופני, גזע או כל מאפיין אחר של בננו. כאשר ילדים סובלים מסוג זה אלימות מילולית, אפילו אם רק פעם אחת, הגישה שלנו תהיה חשובה מאוד כדי שיוכלו להתגבר על הנזק שהם קיבלו.
ראשית, עלינו להפגין באמצעות דוגמא ולהסביר זאת להעליב עלבון זה לא פיתרון. זה לא אומר שעליהם להישאר בלתי משתנים לנוכח תוקפנות מילולית, הם יכולים להגיב בבירור על ידי ציון שהם לא אוהבים שידברו אותם בדרך, ואם הפעולה נמשכת, עליהם לבקש מהמטפלת הבוגרת עזרה ולהתרחק מהתוקפן. אני לא בעד לאלץ את הילדים להמשיך כאילו שום דבר לא קורה או "להתיידד" עם מי שמזיק להם במודע.
אם הילד השני דוחה אותם באלימות ומעליב אותם בגלל המראה הגופני שלהם, צבע העור שלהם, הדרך שלהם לבטא את עצמם או את סביבתו, עלינו לתת לגיטימציה לתחושות השליליות של ילדנואל תמעיטו בתחושת רע על היעלבותכם.
אין צורך "להוציא ברזל" מהעניין, אלא לגרום להם להבין שיש להם את כל הזכויות שלא לרצות להוסיף אותם, להציב גבולות ברורים ולדרוש כבוד, וגם, לחוש עצבים וכועסים על תוקפנות בלתי מונעת ולעיתים אכזרי ואז, כמובן, עליכם לעשות זאת חפש פתרונות ולנסות לנתב את מערכת היחסים עם הילד השני אם מדובר במישהו אליו הם נאלצים להתייחס באופן קבוע, אך לעולם לא תוריד את החשיבות של מעשה מזיק, אשר עבור ילד הוא חמור כמו שהיה מבוגר שמקבל אותו.
אם הם יעליבו את בנך מה שתזדקק יותר אליו הוא שאנו מבטיחים לכם שהאחר התנהג בצורה לא טובה, שלא מגיע לכם להיות מותקפים ושזכותכם להרגיש רע עם זה.
