יש כמה פעמים שהצלחתי לקרוא ולהקשיב לאנשים המייעצים לאבות ואמהות שעליהם להמשיך לחיות כזוג, להמשיך לאכול שם אם הם עשו לפני כן או לחפש יום מדי פעם, או שזה כל חודש, להיות השניים יחד בלי ילדיהם.
אני לא יודע אם אני אדם מאוד לא רומנטי (יכול להיות) או שאני מרגיש יותר קשור לילדים שלי מאשר אנשים אחרים (יכול להיות שזה גם כן), אבל מעולם לא הרגשתי צורך לאכול את הארוחה ההיא או את היום הזוגי ההוא (והגברת שלי אשתו).
זה לא שאני לא רוצה להיות איתה ולבלות יחד, כי הייתי משקר אם אמרתי שאני לא רוצה, אבל כששמעתי עצות כאלה ודמיינתי את המצב הרגשתי חצי ריק, כאילו משהו חסר במשוואה ההיא, וכששמעתי תמיד יש לי את אותו הביטוי לגבי חיי הזוגיות: אנחנו כבר לא זוג, עכשיו אנחנו משפחה.
אין הרבה אנשים ששאלו אותנו מדוע איננו משאירים ילדים עם סבא וסבתא ביום מן הימים, או מדוע אין לנו ארוחת ערב של אבות או אמהות ללא ילדים, אם כי יש כאלה שעשו זאת ותמיד אמרנו שלא.
זה לא "לא" מהדהד, זה "לא" עם תירוץ, מהכבוד, שמוסבר באומרו זה שאנחנו לא יוצאים בלי הילדים שלנו, כי היינו מתגעגעים אליהם כל כך שלא יהיה לנו כיף.
בנפרד עשינו כמה דברים, טוב דברים, ארוחות עסקיות והפסקנו לספור, אבל מכיוון שידענו שהאחר אחראי על הילדים. זה כאילו אנחנו רוצים שהם יהיו תמיד עם החברה, החום והמקלט של אבא או אמא, כאילו אנחנו רוצים שהם ירגישו שמטופלים תמיד על ידי אחד מאיתנו, תמיד מלווים, תמיד בחיינו.
אני יודע שיש זוגות שיוצאים לטיול בלי הילדים, שיוצאים לטיול עם הילדים הגדולים יותר ונשארים לקטנטנים, שעושים טיולי סוף שבוע בלעדיהם, או יום, או לילה. לעולם לא אבקר את זה, כי ילדים נהנים מאוד עם סבא וסבתא ואני חושב שזה מאוד בריא וחיובי מאוד שהם יהנו מהם, אבל זה שאנחנו לא יודעים איך לעשות את זה.
יתכן וזה חוסר הרגל, אם כי כמובן להתרגל למשהו שאתה צריך לרצות לעשות את זה, אני אומר. יש אנשים שמסתכלים עלינו באופן מוזר, שכנראה חושבים שאנחנו הורים מוגנים יתר על עצמם שאינם נפרדים לעולם מילדיהם.
אני לא רואה את זה ככה, כי לא הייתי מתקשר לאישה שמבלה זמן רב עם בעלה ורוצה לעשות איתו הרבה דברים עם הגנה מוגזמת. בכל מקרה, הייתי אומר שהיא אישה שאוהבת את בעלה מאוד, להגדיר את זה בדרך כלשהי, או שחושב עליו הרבה, לא להיכנס למדידות אהבה.
אם אנחנו מדברים על ילדים, אני לא יכול לומר ש"אני אוהב אותם מאוד ", מכיוון שכל ההורים אמורים לאהוב את ילדיהם מאוד. אני מניח שאני יכול רק להסביר באופן שאיני מסוגל להיות בלעדיהם אם יש לי זמן פנוי: אנחנו כבר לא זוג, עכשיו אנחנו משפחה, והזמן הפנוי הוא לבלות את זה עם האנשים שאתה הכי אוהב: אשתי ושני ילדיי, במקרה שלי.
