לפני מספר ימים ראינו שיותר ממחצית מהסבים והסבתות מטפלים בנכדיהם כמעט כל יום, דבר שברבים מהם גרם לתחושת ייסורים ולהציף את עצמם. גם סבא וסבתא מרגישים שימוש כאשר לוקחים בחשבון שילדיהם מאצילים ביתר חינוך וילדיהם.
כלומר, מה שצריך להיות "עזרה" הופך לאחריות מוחלטת. מה שהכי משך את תשומת ליבי בדו"ח שמציע נתונים אלו (שהוכן על ידי הקרן להתמכרות לסמים וסמים לעבודה סוציאלית של קאג'ה מדריד) הוא שבמקרים רבים תפיסת הייסורים קשורה למעמד החברתי: פחות משאבים כלכליים, פחות אפשרות לעזרה חיצונית (לשכור קנגורואים, משתלות ...), ולכן, תלות רבה יותר בסבים וסבתות.
הסבים והסבתות הספרדיות הפכו להיות "התחליפים" עבור ליקויים חברתיים רבים, במיוחד למשפחות ממעמד הביניים הנמוך אשר אין להם גישה למשאבי תמיכה לטיפול בילדים בהם שני ההורים. הם צריכים לעבוד.
המשמעות היא, בהתחשב בנסיבות המשפחה, שכרם של האב והאם נחוץ בכדי לשרוד (אפילו, אני מתאר לעצמי, במקרים רבים לעזור בדיוק לסבים ולסבתות כלכלית), איתם האפשרות לבקש חופשה או לצאת אי אפשר להתייחס לעבודה לדאוג לילדים באופן אישי.
במקרה של אחד משני ההורים ללא עבודה, ההנחה היא שזה יהיה זה שיטפל בילדים. אבל אם השניים עובדים, הסבים והסבתות הופכים לאחראים לילדים.
המצב הקיצוני ביותר נמצא ב- משפחות שנאלצו לעזוב את הבית ולחזור לבית סבא וסבתאדרך חזרה שמתרחשת לאחר כמה מצבים של אבטלה ממושכת ו / או גירושים או פרידות. מול מצבים מורכבים אלו, מה סבא או סבתא לא היו מציעים את עזרתו לילדים, דואג לנכדיהם את מה שצריך ואף לסייע כלכלית לילדים אם הם זקוקים לכך ונמצאים באמצעים שלהם.
איזו אפשרות אחרת יש למשפחות ללא משאבים?
בואו נקלע למצב של משפחות עם מעט משאבים שצריכים לעבוד. הכניסה לחדר ילדים ציבורי אינה תמיד קלה, וגם לא בחינם. האם לא יתכן שמשפחות אלה יוכלו לגשת למקומות חינוך התינוקות עבור ילדיהם, להיעזר בסיוע כספי כדי להימנע מהצורך לעזוב את מקום עבודתן או להכביד על סבא וסבתא באחריות כזו?
האם נפגעי אימהות ארוכים יותר היו מבטלים את הבעיה הזו לחלוטין? מי ירוויח הכי הרבה ביצירת מקומות גן נוספים? או שעדיף שילדים יהיו עם סבים וסבתות, ירגישו איך הם מרגישים, האם יש מקומות פנויים לילדים או לא?
ברור כי יצירת מקומות ציבוריים נוספים בחינוך לגיל הרך איננה התרופת פלא שמפתרת את כל הרעות והחסרונות בחברה שלנו בכל הקשור לטיפול בילדים ובעבודה ופיוס משפחתי. אבל אם בכל סיטואציה אני מאמין שצריך לשקול ברצינות את האפשרות, זה במקרה של משפחות אלה ללא משאבים.
הסיכונים והיתרונות של מעבר למעון יום אינם זהים עבור כל הילדים, וכבר ראינו כי הטוב ביותר הוא לילדים של משפחות מסוימות במצבים מוחלשים. ה- AEP מציין כי מעון יום עשוי להיות האופציה הטובה ביותר עבור משפחות רבות (מכיוון שאין מערכות טיפול חלופיות). האם סבים וסבתות הם "מערכת טיפול אלטרנטיבית" מקובלת? ככל הנראה, לא תמיד, לא למען הילדים, או למען הסבים והסבתות. נחזור בנושא זה.
בקיצור, הדו"ח "סבים וסבתות ... לכל דבר. תפיסות בנוגע לחינוך ולטיפול בנכדים "מציעות לנו רבים נושאים מעניינים לשקף, לראות מציאויות אחרות שאינן אידיליות מנקודות מבט רבות.
