ביולי ראיינתי את הפסיכולוג רמון סולר בשיחה ארוכה בה אנו מטפלים בנושא החיוני של אלימות כלפי ילדים, החל מהביטויים הקיצוניים ביותר שלה ועד העדינים והפחות גלויים, כמו בוז, עלבון, ענישה ונטישה רגשית. רציתי לראיין אותו שוב כדי להעמיק את הנושא ולהציע לקוראים שלנו כלים להשיג אותו.
ואני אומר חיוני מכיוון שבכך אני מאמין שהאפשרות האמיתית לקידום חברתי, אולי אפילו לעתיד האדם, תשנה את החינוך ותגרש כל סוג של אלימות כלפי ילדים כך שהם יוכלו להתבגר בריאים רגשית, שלווים ואחראיים. , אמפתיה עם הסבל ומשתפי הפעולה, יותר מתחרותית.
רציתי להתחיל את השיחה השנייה הזו על ידי חזרה למבוגרים ואל הסיבות שהם פגעו בילדיהם. בהבנת הגורמים לאלימות אנו יכולים להימנע מהם. ללמוד לחנך מבלי להתעלל בשום דרך אפשרית ורמון נותן לנו בראיון זה כמה מפתחות להשגה.
האם זה נדבק למען הילד או האם יש סיבות נסתרות אחרות שההורים עצמם מתעלמים מהם?
מעגל האלימות מתחיל כשילד אינו מתייחס אליו בצורה שגויה. התעללות זו יכולה להיות מסוגים שונים: שוט, מכות, עלבונות, הטרדה, אך גם נטישה וחוסר אונים.
מה קורה במוחו של ילד שאינו מתעלל בו?
לילד אין שום סיכוי להגן על עצמו וכל שהוא יכול לעשות הוא להסתגל כדי לשרוד את המצב שהוא צריך לסבול בבית.
תהליך זה כולל ויתור על אשליותיו ואמונותיו, אשר מוחלפים על ידי אלה של ההורים.
בסופו של דבר, הילד שעבר התעללות בסופו של דבר מאמין שהוא זה שלא מתנהג, שהוריו היכו אותו על שלומו, וכי בנוסף עליו להיות אסיר תודה.
תחשוב, אם כן, שפגיעה לא רעה, שמגיע לך, נכון?
כאשר הילד ההוא מתבגר והופך לאב, יש לו אמונות אלה כה מופנמות והוא כל כך רחוק מהאני העצמי האמיתי שהוא אפילו לא חושב שהוא לא צריך להיצמד ואפילו ישתכנע שזה הכי טוב לבנו והוא עושה לטובתך.
תהליך זה אינו מודע לחלוטין וזו הסיבה שכל כך קשה למגיני הלחי להבין כי לא זו בלבד שלא מועיל להכות, אלא שהם גם גורמים נזק רגשי רציני לילדיהם.
מה יכול אבא לעשות שרוצה להימנע מלחיים אך מרגיש שהם יכולים לצאת משליטה?
תהליך זה של התנתקות והתרחקות מהעצמי האמיתי שלו שהעיר לפני כן התרחש בגיל כה צעיר עד כי טרם פותחה היכולת לנתח או לשפוט את התנהגות ההורים.
זה היה תהליך רגשי לחלוטין שגרם לדפוסים האלימים האלה להיות חקוקים מאוד בפנים.
לכן, למרות שהורים רבים מפקפקים בצד הבוגר שלהם, בלחיים ואינם רוצים לחזור עם ילדיהם על מה שהם חיו כילדים, במצבים של מתח מרבי הוא כאשר הסיבה מעוננת, רגשות גולשים, אנו מתחברים באופן לא מודע עם חוויות הילדות שלנו והתגובות האלימות שאנו מניחים כילדים מופיעות ונרשמו בתוכנו.
אבל האם יש פיתרון?
הפיתרון אינו עובר שליטה רציונלית מהצד הבוגר. כמה שתרצו לשלוט, תגובות אלימות נרשמות ברמה הרבה יותר עמוקה ותמיד יהיו מצבים שמציפים אותנו וגורמים להם להופיע.
המשימה החשובה ביותר היא לבצע טבילה ברמה הרגשית, להיות מסוגלים להתחבר למה שהרגשנו כילדים, להבין את אותו תהליך של ניכור והכנעה שאנו סובלים מהורינו כדי להיות מסוגלים להשתחרר מאותו נטל אלימות ולחפש דרך הרבה יותר בריאה. ואותנטיות לקיים אינטראקציה עם עצמנו, עם הסביבה שלנו וכמובן עם הילדים שלנו.
האני הבוגר שלנו צריך ללוות את עצמנו של ילדנו בהחלמת חלומותיהם, רצונותיהם ואמונותיהם האמיתיות כדי לשחרר את עצמנו מהמסכות שלנו שנוצרו על ידי חוקים, כישורים ואלימות בלתי הוגנים.
איך לעשות את התהליך הזה?
לרוב, עבודה זו אינה יכולה להיעשות על ידי עצמך והדבר המומלץ ביותר הוא לפנות לעזרה מקצועית מספקת בכדי להיות מסוגלת לחצות את המחסומים הלא מודעים שהגנו עלינו באותה תקופה ועזרו לנו לשרוד, אך כבר לא הגיוניים וזה בנוסף, הם פוגעים בנו וביקירינו.
איזה מסר מקבל הילד שמתוקן פיזית?
ישנן מספר הודעות שהילד מקבל וכולן שליליות מאוד.
ראשית, לאחר שקיבל עונש שרירותי ואכזרי מסוג זה, נאמר לילד כי דעותיו ורגשותיו אינם תקפים ואינם ראויים להילקח בחשבון. כתוצאה מכך ילד זה ילמד להדחיק את עצמו, להכיל את רגשותיו, יהיה חסר לו הערכה עצמית, הוא לא יפתח אלטרואיזם ואמפתיה, והוא יהיה חסר רגישות לרגשותיהם של אחרים.
בכך שלא מכבדים את דעותיהם ובאינדיבידואליות שלהם, הילד מקבל גם את המסר שלא טוב לחשוב בעצמו, שצריך להיות כנוע ולהכוון על ידי מה שההורים אומרים ובהרחבה, על ידי כל דמות של סמכות (עם סכנה של חוסר גמישות נפשית שיש בכך וההשלכות הדרמטיות שהיא יכולה להביא).
מצד שני, תלמדו גם שהחזק ביותר הוא זה שכופה את רצונו באמצעות שימוש באלימות.
פשוט תסתכל על הסביבה שלנו כדי לראות את ההשלכות הדרמטיות של שימוש באלימות כלפי ילדים.
אילו כלים נוכל לעבוד כדי לשפר את התקשורת עם ילדינו?
ישנם כמה פרטים קטנים שעלינו לקחת בחשבון כדי לשפר את התקשורת עם ילדינו, וגם עם הסביבה שלנו.
מלכתחילה, חשוב מאוד לדבר בגוף ראשון, מתוך העצמי שלנו, על מה שאנחנו חשים בכל סיטואציה נתונה. לאחרים קל יותר לשים את עצמנו במקומנו ולקבל מושג מה קורה לנו אם נוכל לבטא את מה שאנחנו מרגישים. בנוסף, לילדים יש רגישות מיוחדת ללכידת מצבים רגשיים של אחרים, כך שאם אנו אומרים דבר אחד, אך כלפי פנים אנו מרגישים משהו אחר, ילדים יתפסו את חוסר העקביות הזה.
עצה נוספת שמשלימה את הקודמת היא לדבר רק על מה שגורם לנו להרגיש את הסיטואציה שאנו חווים באותו רגע מדויק. מקובל מאוד שמצב ישמש כטריגר לפריקת כל ההוכחות שצברנו בעבר. זה לא משמש לפתרון הסכסוך הנוכחי וכל מה שהוא עושה זה לשים מרחק רגשי יותר בין שני הצדדים.
רצוי גם לנטוש ביטויים מוחלטים כמו: "אתה תמיד עושה ..." או "אתה אף פעם לא מסוגל ...". אין ספק שזה לא המקרה וזה בהחלט יהיה שונה מאיך שאנחנו אומרים את זה. בנוסף, דרך הדיבור הזו מתסכלת מאוד את מי שמקבל אותה, מכיוון שהיא לא נותנת לו שום אלטרנטיבה ותקבע את עתידו. לדוגמה, אם אנו אומרים לילד: "לעולם לא תאסוף את הצעצועים שלך", אנו מונעים כל יכולת להשתנות, ובדרך זו אנו דואגים כי לעולם לא תאסוף אותם שוב.
האם להכות עוגה להתעללות בילדים לדעתך?
כל גישה שאינה מכבדת את הילד כאדם צריכה להיחשב כהתעללות. עוגה היא יותר מאשר תוקפנות פיזית גרידא, היא השפלה והתעללות בכוח של זה שמכה, ולכן יש לראות בה התעללות.
האם לכל ילד מגיע אגרוף או לחי?
בהיבט זה איננו יכולים להיות פושרים, לעולם אין הצדקה לפגוע בילד, בשום פנים ואופן. אין דבר שילד יכול לעשות שיכול להיות ראוי ללחי. הבעיה היא תמיד של המבוגר שמכה, לעולם לא של הילד.
