אם דיברנו לפני כמה ימים שעם בוא הקיץ היתושים והחזרת החום, עבור הילדים בני השנתיים מגיע כאב ראש (של ההורים): "זה קיץ, אתה בן שנתיים והגיע הזמן להסיר חיתולים”.
כאחות ילדים אני מקבלת הרבה ספקות לגבי זה: שאם "אני כבר בן 17 חודשים ואני צריך להסיר את החיתול", ש"אם אני מוריד אותה ולא שומר אותה, מה אני עושה "," אם במשתלה אני הם אמרו שאתה צריך לעזוב את זה ואני לא רוצה "ואפילו ש"אני רוצה להוריד את זה אבל בחדר הילדים אומרים לי שלא."
ויש גם כמה תשובות, מכיוון שיש ילדים שעוזבים את זה בקלות רבה ואחרים שלא עושים זאת עד שהם באמת מוכנים וזה לא בהכרח צריך להיות בן שנתיים, הרבה פחות.
החיתול נישא באשמתנו
אני מכיר אמהות שהגיעו להילחם בילדיהן כי הן לא התאפקו לאחר זמן מה (לא סטירה, אלא איום) וכשהן הסבירו לי את זה אמרתי להן שהן לא אשמות בכך שהן לא יכולות לשמור על שתן ו / או קקי וכי כהורים עלינו לזכור את זה התקלה של חבישת חיתול אינה שלהם, אלא שלנו.
תינוקות מגיעים לעולם ללא חיתולים וזה אנחנו שבשביל היגיינה ומכיוון שאנחנו מעדיפים שזה יהיה כך, אנו מתרגלים אליהם. ישנן תרבויות בהן ילדים יכולים לקלות ולהשתין בכל מקום בו אין שימוש בחיתולים, אך "לומדים" תינוקות לעשות את צרכיהם בזמן מסוים.
זה נעשה באמצעות שיטה שנקראת תקשורת חיסול, שבה האם והבן מתקשרים כדי למצוא רגע ספציפי בו לעשות הכל, בהיותם הבן יותר מאשר האם שמחליטה, באופן הגיוני. בשיטה זו האם (או האב) מזהה את האותות של התינוק שאומרים לה שהיא רוצה להשתין או להקקי וכך היא יכולה לדחות את רגע הפעולה, עד שהאם תיתן את האות (לחש, למשל) ) כדי שהתינוק יעשה זאת במקום שהיא מעדיפה.
בתרבות המערבית, לעומת זאת, זה לא נעשה מכמה סיבות: לא ילדים יכולים לעשות את הדברים שלהם בכל מקום, וגם ההורים לא מבלים 24 שעות עם ילדיהם כדי להגיב לאותות האזעקה שהם מעלים כדי להסביר שהם רוצים לעשות משהו
לכן, כמו שאומר, אם נעשה את זה אחרת כיוון שאנחנו מצליחים, זה לא הוגן כי ביום בו אנו מחליטים שהם צריכים להפסיק ללבוש את החיתול, זה אליו התרגלנו, יהיה לנו קשה.
הסר את החיתול לתמיד
רצוי אז להסיר את החיתול לתמיד, בלי להפריע, מבלי לגרום סבל מיותר.
הדבר הראשון שצריך לזכור הוא מדוע אנו רוצים להסיר את החיתול. אם זה בגלל שהוא בן שנתיים, עלינו לדעת כי ייתכן שהילד שולט בצורה מושלמת על הסוגרים, אך יתכן גם שהוא לא שולט בהם בכלל.
בגיל שנתיים וחצי, למשל, רק 50% מהילדים מסוגלים ללכת ללא חיתול. בגיל 3 שנים 75% עושים זאת ובגיל שלוש וחצי 95% מהילדים.
אז אם הקיץ בו בננו בן שנתיים אנו מורידים את החיתול שלו ורואים שהימים עוברים והילד עושה את זה, הוא משתין בכל מקום, משאיר קקי בפינות ולא נראה שהוא אפילו מזהיר שהוא הולך לעשות ברור שהוא אומר לנו שזה לא הזמן.
במקרה כזה, שכן אין מדובר בשליטה על הסוגרים, מכיוון שהחיתול לובש ושוב וינסה אחר כך.
לשים שוב את החיתול?
אני ממשיך לקרוא בהרבה מקומות שהעלמת החיתול שוב היא שטות כי אתה חוזר. כמו שאמרתי בהזדמנויות אחרות, לחזור בטח שהלכת קדימה ואם הילד לא החל לשלוט, הוא נמצא באותה נקודה כמו לפני שהסיר את החיתולים שלו, אז כן, ניתן להחזיר אותם ללא בעיות.
למעשה ישנם ילדים שהולכים בלי חיתולים ברחבי העולם אך כדי להשתין או להקקי הם רוצים את החיתול לפני הסיר או האסלה.
זה גם לא יכול להיעשות כשנתיים, או בשלוש ופשוט לחכות שהילד יבקש את זה, בטוח שבמוקדם או במאוחר הוא יצליח, כי איש לא אוהב להשתין או לחטט בחיתול, אם הוא יכול להימנע מכך.
אבל בית הספר מתחיל
כמובן, מה שקורה זה שגם זה לא מאוד הגיוני בחברה בה אנו חיים, מכיוון שבין שנתיים לשלוש ילדים בדרך כלל מתחילים את בית הספר ו (זאס !, הראשון במצח) בבתי ספר הם לא רוצים שילדים ילבו חיתולים. זה לא עניין של התבגרות בתכנית "שכן זה הולך לבית הספר הוא ילד גדול ואינו יכול עוד ללבוש חיתול", אלא זה עניין של לוגיסטיקה: "אני לבד ל 25 ילדים ואני לא יכול לבזבז את היום בהחלפת חיתולים" .
ואז מה קורה, שהקוף האחרון הוא בדיוק הלקוח, המשתמש בשירותים ציבוריים (או פרטיים), כלומר הנער או הנערה שעדיין לא מצליחים לשמור עליהם, צריך להילחץ לעשות כן או כן. כי אם לא שם אתה עושה את זה למעלה. רבים בסופו של דבר מקבלים את זה ולמרבה הצער, חלק מהילדים לא מקבלים את זה ומבלים חצי שנה ביציאה עם בגדים רזרביים ומלוכלכים בשקית ניילון.
ואיך אני עושה את זה?
תוך ניצול הקיץ שמגיע בבית, אתה מוריד את החיתול שלך והולך עירום, עושה דברים איפה שמתחשק לך. אז כשאתה כן, אתה מסביר מה זה: "תראה מותק, עשית פיפי" או "תראה, קקי של קולט" ואומר לו שהוא יכול היה לעשות טוב יותר במקום אחר, כי על הרצפה אתה צריך לנקות את זה. אז אתה יכול להציע את מה שאתה חושב שמתאים: "תראה, הנה אני משאיר לך חיתול, בסיר והנה האסלה עם מפחית. כשאתה רוצה לעשות משהו אתה אומר לי ואנחנו משתמשים במה שאתה מעדיף. " החיתול מוצע כמעבר מכיוון שיש הרבה ילדים שלא רוצים לשמוע על שירותים או משתנים.
זה גם חיובי לדבר על זה לאחר שהוא עשה את זה, כך שהוא יודע את התחושות: "תראה, עכשיו הקקי נפל בסיר, שיצא לך מהתחת", "עכשיו אתה רטוב כי אתה משתין, אתה שם לב לזה האם זה שונה מלהיות יבש? ", שאתה יודע מה יקרה בכל רגע:" עכשיו נמשוך את השרשרת והקקי ילך למקום אחר, עם קקי אחרים "ולא לדאוג לאפשר למשהו לברוח בשלב מסוים זה היה שלו (לילדים מסוימים יש תקופה ממש לא טובה מכיוון שהם מאמינים שהקקי הוא חתיכת גופם שהם מאבדים ולעולם לא יראו עוד).
אבל מעל לכל, הדבר החשוב ביותר הוא לכבד את זמנם. מלמדים על שליטת הסוגר, אך ילדים מקבלים זאת רק כשהם מוכנים. זה כמו לנסות ללמד ילד בן שנתיים לקרוא: זה בלתי אפשרי. עם זאת, כשהוא בן חמש, הוא כן מקבל את האותיות והמילים. ובכן, זה אותו דבר. יש ילדים בגיל שנתיים שמיד מבינים כיצד זה פועל לשליטה על הסוגרים ואחרים, שעדיין אינם מוכנים, לא יעשו זאת עד אחרי שלוש.
מכיוון שאיננו יודעים מה משלנו, האידיאל הוא לכבד את הילדים ואת היכולות שלהם, כך שאין צורך לומר להם שאם תעשו את זה למעלה אתם תינוק ואפילו לא ש"עכשיו אנו הולכים להסיר את החיתול כמה ימים כי אתם כבר לא תינוק ", מכיוון שאם יתברר שהילד האומלל אינו מסוגל להיות בלי חיתול, שוב יהיה זה מה שאבא ואמא כבר לא רוצים שזה יהיה.
