לפני כמה חודשים למדנו את זה המורה שמלמד את בתי בת השלוש לא התכוון לחזור בשנה הבאה. אתה לא יכול לדמיין את הכאב שהוא נתן לנו, ואת הכאב שהוא נותן לבת שלי עכשיו כשהוא כבר יודע.
היא הייתה מורה מדהימה, ממוקדת בילדים, קשובה לצרכים שלהם, מאוד חיבה, ותמיד הייתה מוכנה לקבל הורים ולהשתתף בפעילויות שונות לאורך הקורס. נו באמת, מה זה צריך להיות תמיד, למרות שאנחנו יודעים שלא תמיד קורה ככה.
אנו מאמינים שבשנה הבאה האדם שמגיע לא צריך להיות שונה, אך אנו מצטערים מאוד שהמורה הזה עוזב. במיוחד מאז היא הפכה לחברה של הילדים, רגישים מאוד לצרכיהם והתייחסות בסיסית בשנה הראשונה ללימודים.
האזנה לבת שלי אומרת לי שהגברת אמרה להם שהיא תבוא לבקר אותם בשנה הבאה כדי לראות איך הם גדלו, או לקרוא את ההקדשות שהעלתה על עבודתה בסוף השנה שזה מרגש אותי. גם תגיד לנו לבכות "תודה שיש לך ילדים כה נפלאים.".
נתגעגע אליה, בוודאות. אני חושב עלינו יותר מילדים, כי בקרוב הם ילמדו לאהוב את המורה החדש או את המורה החדשה. להעברת המורה מתווסף זה של עמוד נוסף בכיתה, המורה התומך, שגם יצר קשר הדוק מאוד עם ילדי הכיתה, ונפרד גם הוא בצורה אמוציונלית מאוד.
היום היום האחרון של השיעור לילדים, הבת שלי קצת עצובה, ואנחנו מעודדים אותה כי אנחנו יודעים שהקיץ יהיה נפלא ונזכור ימים רבים כמה הייתה לה טוב בבית הספר במהלך הקורס, וכל מה שרצה אדוניה.
אבל עמוק בפנים, אנחנו גם קצת עצוביםכי היא גם חלק מחיינו עכשיו.
בנוסף, לידיעת ההתקדמות של מיס הוסיפה סנסציה חדשה, לראות כיצד עבר הקורס כהרף עין ובתי "הרבה יותר מבוגרת". בהצלחה למורים ביעדים החדשים שלהם, ותודה שהייתם כה גדולים עם הילדים.
