אני לא יודע אם זה צריך להיות משהו מולד או תורשתי, אולי אתה יכול לעזור לי לענות על השאלה הזו, אבל העניין הוא ש הילדים שלי אוהבים עוגיות הרפיה (העוגיה חזרה: אמרה על אותה עוגיה שנחשפה לאוויר כל כך הרבה זמן שהיא נשארת רכה).
גיליתי את זה בקיץ, ואכלתי את הגלידות הטיפוסיות מסוג סנדוויץ 'שנושאות ביסקוויט (לא רקיק), במצב ברור של רכות קיצוני
הילדים שלי שאלו אותי והם היו כל כך נרגשים, שניהם, שהם גרמו לי לאכול עד שתיים ושלוש גלידות ברציפות רק כדי לאכול את העוגיה, כלומר: "אבא, תאכל את הגלידה ותלך לתת לנו חתיכות עוגיה מדי פעם ולחילופין (עכשיו האחד, עכשיו השני) "והם לא המריאו עד שהעוגיה נגמרה.
הקיץ עבר ואיתו הגלידה, כך שלא היה עוד ביסקוויט רך לאכול. לא שמתי לב לנושא ולא זכרתי אותו עד שיום אחד יומיים או שלושה "דינו" (עוגיות דינוזאור, מ- LU) הופיעו בקופסה, ללא אריזה, הרפיה אותם. הצעתי אותם לילדים שלי והם אכלו אותם איפסו פקטו.
פרסוםואז הלכתי לקופסת הדינוזאורים העטופים ונזכרתי שקנינו אותה די הרבה זמן (ארגו אף אחד לא אכל אותם). פתחתי את חמש חבילות העוגיות בפנים והחזרתי אותן בקופסה הרופפת. השארתי את הקופסה פתוחה והכנסתי לארון. כעבור יומיים שלושה הצעתי להם "דינו רך" ו הם טרפו אותם שוב בתשוקה.
מאותו יום, מדי פעם, הם מבקשים "דינוס" רכים לנשנש או להרוג את החיידק. מאותו יום, כאשר ג'ון רואה כמה "דינו" הוא שואל "האם הם רכים?"
אמרתי לאמא שלי והיא אמרה לי "כמובן, בן, כמוך, שאהבת גם עוגיות מחוסמות." אני מניח שזאת הסיבה שתמיד אהבתי לטבול עוגיות בחלב, לרכך אותן (וזו הסיבה שאני שונא "דינוסים" עם חלב, מכיוון שהם לא מתרככים).
ולילדיך,הם אוהבים עוגיות הרפיה?
