דיכאון אצל ילדים הוא הפרעה נפשית השכיחה יותר ויותר בסביבתנו וכי לעיתים נדירות מאובחנים. בואו ננתח מה הם נסיבות המגדילות את הסיכוי להתפתחות דיכאון בילדות.
זאת, בשים לב שמדובר במחלה מורכבת שיש בה גורמי סיכון מרובים, שלעתים מתקשרים זה עם זה ויכולים להשפיע מצטבר.
מדריך התרגול הקליני לדיכאון משמעותי בילדים ובגיל ההתבגרות, שמטרתו לשפר את קבלת ההחלטות הקליניות על סמך עדויות מדעיות, עושה מחקר מפורט על דיכאון אצל ילדים ומתבגרים.
לגבי גורמי הסיכון שילד סובל מדיכאון, שני חלקים גדולים עשויים: גורמים משפחתיים וסביבתיים מחד וגורמים בודדים מאידך, עליהם נחזור בהמשך.
גורמי סיכון משפחתיים לדיכאון בילדות
גורמים משפחתיים וההקשר החברתי עשויים למלא תפקיד חשוב בהתפתחות הדיכאון, בעיקרם אלה שהם בשליטתם, המתרחשים כאירוע בלתי צפוי ושנמצאים לאורך זמן.
דיכאון אצל הורים נחשב לגורם סיכון חשוב, הקשור לדיכאון בצאצאיהם, כך שיהיו גורמים גנטיים קשורים. נראה כי ילדי ההורים הסובלים מדיכאון הם בעלי סיכוי גבוה פי שלושה עד ארבעה לפתח הפרעות במצב הרוח.
אלכוהוליזם משפחתי זה קשור גם לסבירות גבוהה יותר לדיכאון.
נראה שההקשר המשפחתי בו הילד או המתבגר ממלאים תפקיד טרנסצנדנטלי בהתפתחות הדיכאון. גורמי הסיכון הנפוצים ביותר הם קיומם של קונפליקטים בזוגיות או קשיים רגשיים בין הורה לילד.
הם גם גורמי סיכון הקשורים לדיכאון, צורות שונות של התעללות כמו התעללות גופנית, רגשית, מינית והזנחה בטיפול, כמו גם אירועי חיים שליליים, גירושין מנוגדים או פרידה מהורים, אובדן חברויות. ומותו של קרוב משפחה או חבר.
עבודתם של הורים מחוץ לבית, הכנסה נמוכה או מגורים באזורים מוחלשים, אם הם מתרחשים באופן עצמאי, לא נראה כי הם מציגים קשר חזק להתפתחות הדיכאון בקרב ילדים או מתבגרים.
גורמי סיכון הקשורים לסביבה
דיכאון נוער נקשר לעיתים קרובות לקיום סכסוכים בין אישיים ודחייה של חברים שונים בסביבתם החברתית, מה שמגביר את בעיות היחסים החברתיים. בדרך זו, ילדים ובני נוער עם מעט חברים הם נוטים יותר לפתח דיכאון, כמו גם הפרעות התנהגות ובידוד חברתי גדול יותר.
גורמים אחרים הקשורים למספר רב יותר של תסמינים דיכאוניים הם חיים במבנים משפחתיים השונים מאלה של הורים ביולוגיים, בעיות בריאות אצל מתבגרים, או הסתגלות לקויה למשפחה, חברים, בית ספר, עבודה ובן זוג.
לא נראה שיש קשר בין מגורים באזורים כפריים או עירוניים.
הטרדה מצד עמיתים או בריונות והשפלה (כמו טיפול משפיל, לעג מול אחרים או תחושת התעלמות) הם גם גורמי סיכון לדיכאון.
יש לקחת בחשבון ילדים ובני נוער הנמצאים בסיכון גבוה להפרעות נפשיות, כולל דיכאון, חסרי בית, אסירים במקלטים, פליטים ובעלי היסטוריה של פשע, ובמיוחד אלה המוחזקים במוסדות ביטחון.
לבסוף, התמכרות לניקוטין, שימוש לרעה באלכוהול או שימוש בסמים לא חוקיים נחשבים גם לגורמי סיכון הקשורים לדיכאון.
בקריאת כל הנקודות שצוינו, נוכל לומר שמעט מאוד ילדים יוחרגו מכל גורמי הסיכון, אך זה לא אומר שכולם יפתחו דיכאון.
אין זה סביר שגורם אחד יכול להסביר את התפתחות הדיכאון, להפחית את ההסתברות להתרחשות או שהשליטה שלו מספיקה למניעת דיכאון, ולכן יש לקחת בחשבון את הייחודיות של כל מקרה ומקרה.
זכור זאת גורמי סיכון אינם בהכרח הגורמים לכך, אך קשורים לאירוע, ויש להם ערך חיזוי.
