לפני מספר ימים ראיתי את הגרשון הזה של פארו המתייחס למה שהרבה עבור אמהות הופכות לחגים והבנתי שהוא די מייצג את מה שקורה (או כך לפחות אני חושב) אצל הרבה משפחות ספרדיות.
אני זוכר את חופשות ילדותי עם אבי מכור בטלוויזיה ועם אמי "עובדת" בבית בלי לשים לב להבדל בין אוגוסט לפברואר. אם קצת יותר לעבוד כדי להיות הכל בבית, כולל אבי.
הקיץ התקיים גביע העולם ומשחקי העונה הקודמת האופיינית שרוב הספרדים היו קשורים לטלוויזיה. לעובדה זו מתווספים זיכרונות העבר בהם הגבר חזר הביתה עייף לאחר העבודה וזכותו לשבת ולנוח בזמן שהאישה נאלצה להמשיך 100% (או יותר), לעבוד או לא.
הזמנים השתנו, למרבה המזל
מסיבות אלה אנו מבוגרים רבים כיום המסכימים שגידלנו על ידי אמנו, מכיוון שאבא שלנו תקשר מעט למדי ומכיוון שלפעמים נראה היה שהוא נועד לזרוק את המריבות הגדולות ביותר.
הזמנים השתנו, למרבה המזל, גם אצל נשים וגם אצל ילדים וכעת ההורים מעורבים הרבה יותר בכל דבר. גם בעבודה בבית וגם בגידול ילדים. אני לא אומר שזו עסקה של 50%, כי אני בספק שהיא מגיעה לאחוז הזה, אבל לא קשה לראות הורים מחליפים חיתולים, משחקים עם ילדים, מכינים תינוקות, מושכים טיולון או סוחבים את התינוק בתרמיל, בין הרבה דברים אחרים.
אני חושב שגברים, כיום, עדיין נמצאים בשלב "הרבה עזרה בבית", כאילו האחריות המוחלטת של האישה והיינו במקרים רבים "המנדטים", אבל זה, כמו כל דבר אחר, הוא התהליך ועכשיו זה נורמלי שהילדים שלנו רואים אותנו מגהצים (גורמים להם לראות את זה כרגיל וטבעי), כאשר בתקופתנו לראות את אבא עם הברזל הייתה סיבה להצהיר בדיחות.
אולי בעוד זמן מה, אולי כשהילדים שלנו הורים, אף אחד לא עוזר לאף אחד, אלא שהעבודה משותפת בצורה טבעית לחלוטין.
הנחתם את החופשה הזו
נותר רק לשאול: הנחתם את החופשה הזו? חלקתם את הטיפול בילדיכם ובבית?
אני מקווה שכן לטובת בני הזוג ולטובת הילדים. חזרתי לעבודה לאחרונה, ולמרות שאני מרחמת מעט, אני עולה שלושים קילו מכה כשאשתי אומרת לי שארן, כיום בן 19 חודשים, מבלה את אחר הצהריים בקריאה לאבא והולכת לדלת הבית בהמתנה להיכנס בשבילה. זה קורה בגלל שהייתי איתו ובשבילו. אחרת, בטח שהוא לא יחכה לי, מכיוון שלא ציפיתי לאבא שלי כשהייתי קטן ... "מדוע, אם הוא ייכנס לדלת הוא יישב לנוח?"
