מצאתי עבודה מעניינת מאוד שמספרת לנו על החשיבות הגדולה שהניקו להישרדותם של ילדים בימי הביניים.
העבודה בוצעה על שרידים אנושיים של כפר שננטש במהלך המוות השחור. עד אז יכולתי לשקול מוכחים שילדים מוזנים כמעט בחלב אם עד 18 שנה, גם אם מים ומזון מוצק התזונה שלהם.
הם היו במצב טוב מאוד, אך רק כשהם עדיין קיבלו חלב אם.
לילדים אלו הייתה צמיחה והתפתחות השווה לזו של ילדי החברות המתקדמות של ימינו, מכיוון שחלב אם הגן עליהם מפני מחלות וסיפק להם תזונה אמינה ונטולת זיהום.
עם זאת, כאשר הפסקת ההנקה, התמותה הרקיעה שחקים ותת תזונה וצמיחה איטית הגיעו גם הם, עד כדי כך שהוכח כי בני אדם המשיכו לצמוח עד גיל 20, ולא עד 18 כמקובל. זה מוסבר מכיוון שבמהלך הילדות הם לא קיבלו, פעם נגמלו, מספיק אוכל ולא גדלו בקצב הרגיל.
הארכת ההנקה הממושכת, בנוסף לסוגיה המעשית בהקשר של מחסור באוכל, נבעה מסיבות תרבותיות. יתכן שהיה ברור שהנקה שמרה על הילדים שמזינים ובריאים, בנוסף לכך שיש נשים בסביבה מאפשרת, בה היה מקובל להניק ולקבל תמיכה ומידע אמין מאמהות מנוסות אחרות.
מעניין לציין שהנקה מדגימה את זה חשיבות היסטורית בימי הביניים כגורם מגן של בריאותם והישרדותם של תינוקות, אפילו בהקשר של משברי אוכל ומצבים בריאותיים גרועים ככל האפשר.
